“אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם” אמר רבי נחמן, ורבי נתן גילה לנו שזה חזון אדיר עם מסר עצום לכולנו!
בתחילת קיץ תקס”ד רבי נחמן אמר לתלמידיו: “אֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶּׁרָאִיתִי וּתְסַפְּרוּ לִבְנֵיכֶם” (על פי שיחות לסיפורי מעשיות, מתוך חיי מוהר”ן פג).
“אֶחָד הָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וּסְבִיבוֹ הָיוּ יוֹשְׁבִים עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל וּסְבִיב הָעִגּוּל עוֹד עִגּוּל, וְכֵן עוֹד כַּמָּה עִגּוּלִים, וּסְבִיבָם הָיוּ יוֹשְׁבִים עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּלִי סֵדֶר. וְאוֹתוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בָּאֶמְצַע (כְּלוֹמַר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב מֻטֶּה עַל צִדּוֹ) הָיָה עוֹשֶׂה בִּשְׂפָתָיו וְכֻלָּם סְבִיבוֹ הָיוּ עוֹשִׂים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם אַחֲרָיו.
“וְאַחַר כָּךְ רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ (אוֹתוֹ הָאֶמְצָעִי) וְכֻלָּם הַיּוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ הִפְסִיקוּ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם, וְשָׁאַלְתִּי מַה זֶּה. הֵשִׁיבוּ לִי שֶׁנִּתְקָרֵר וְנִגְוַע וּפָסַק מִלְּדַבֵּר וְהִפְסִיקוּ מִלְּדַבֵּר.”
ורבי נתן כותב (והכל מובא בלשונו הפשוטה והבהירה):
“כָּל זֶה שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ פֶּה אֶל פֶּה. וְאָמַר שֶׁכָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר יֵשׁ בָּהֶם רְמָזִים מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת. וְהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין בְּלִקּוּטֵי א’ סִימָן כ’ הוּא כֻּלּוֹ פֵּרוּשׁ עַל זֹאת הַמַּעֲשֶׂה.
“וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין שָׁם כַּמָּה רְמָזִים נִפְלָאִים מִזֹּאת הַמַּעֲשֶׂה עַיֵּן שָׁם מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁנִּפְתַּח הַלֵּב, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קה) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם עַיֵּן שָׁם, בְּחִינוֹת נְהָרוֹת הַנַּ”ל. וְהָבֵן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה הֵיטֵב וְתִזְכֶּה לְהָבִין אֵיזֶה רְמָזִים בְּעָלְמָא בְּזֹאת הַמַּרְאָה הַנַּ”ל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
להשיג כל מה שאתם רוצים? כך תעשו את זה!
“זֶה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ רָאָה וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וְהֵשִׁיבוּ לוֹ שֶׁנִּתְקָרֵר וְנִגְוַע, זֶה בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁהִיא מְסֻבֶּלֶת בְּיִסּוּרִין פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל עַיֵּן שָׁם, וְאֶפְשָׁר מְרַמֵּז עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר שָׁם בַּמִּשְׁנָה (אָבוֹת ו) אַחַר פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל וְכוּ’ וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן.
“וְאֶפְשָׁר לָזֶה מְרַמֵּז מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וּסְבִיבוֹת כַּמָּה וְכַמָּה עִגּוּלִים בְּלִי סֵדֶר, כֻּלָּם מְקַבְּלִים מֵהַנְּשָׁמָה הַנַּ”ל, כִּי כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָהּ. וְאֶפְשָׁר זֶהוּ שֶׁמְּרַמֵּז שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם הַיְנוּ שֶׁהָיוּ מְגַלִּים בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְקָרֵר וְנִגְוַע הָאֶמְצָעִי הַנַּ”ל שֶׁהוּא מְרַמֵּז לְהַנְּשָׁמָה הַנַּ”ל, עַל־כֵּן הִפְסִיקוּ כֻּלָּם לַעֲשׂוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם וּלְדַבֵּר, כִּי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הַזֹּאת נִצְטַנֶּנֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת שֶׁלָּהּ, אֲזַי אֵין כֹּוחַ לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ”ל עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
“וְדוּק מְאֹד בְּעִיּוּן גָּדוֹל בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל וּבְהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וְתִזְכֶּה לְהָבִין עוֹד כַּמָּה רְמָזִים נוֹרָאִים”.
והוא המשיך לספר:
“וְאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ כֻּלָּם לָרוּץ וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם. וְרָאִיתִי שְׁנֵי פַּאלַאצִין [אַרְמוֹנוֹת] הַיְנוּ בִּנְיָנִים נָאִים יָפִים מְאֹד, וְשָׁם הָיוּ יוֹשְׁבִים שְׁנֵי שְׂרָרוֹת וְהֵם רָצוּ לְשָׁם לְהַשְּׂרָרוֹת וְהִתְחִילוּ לִטְעֹן עִמָּהֶם לָמָה הִתְעִיתֶם אוֹתָנוּ, וְרָצוּ לְהָרְגָם, וּבָרְחוּ הַשְּׂרָרוֹת לַחוּץ. וּרְאִיתִים וְהוּטַב בְּעֵינַי מְאֹד מַהוּת שֶׁלָּהֶם. וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם.
“וְרָאִיתִי מֵרָחוֹק אֹהֶל יָפֶה. וְצָעֲקוּ מִשָּׁם לְהַשְּׂרָרוֹת חִזְרוּ לַאֲחוֹרֵיכֶם, וּבִקַּשְׁתֶּם כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָכֶם וּנְטַלְתֶּם בְּיֶדְכֶם. וְתֵלְכוּ לְהַנֵּר הַתָּלוּי שָׁם, וְשָׁם תִּפְעֲלוּ כָּל מַה שֶּׁתִּרְצוּ. וְחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְקִבְּלוּ הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהָיוּ שָׁם חֲבִילוֹת זְכֻיּוֹת, וְרָצוּ לְהַנֵּר וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם וְרָאִיתִי נֵר (דָּלוּק) תָּלוּי בָּאֲוִיר, וּבָאוּ הַשְּׂרָרוֹת וְהִשְׁלִיכוּ הַזְּכֻיּוֹת אֶל הַנֵּר וְנָפְלוּ מֵהַנֵּר נִיצוֹצוֹת לְתוֹךְ פִּיהֶם. וְהֶחֱזִיר עַצְמוֹ הַנֵּר וְנַעֲשָׂה מֵהַנֵּר נָהָר וְשָׁתוּ כֻּלָּם מֵהַנָּהָר. וְנַעֲשׂוּ בְּרִיּוֹת בְּקִרְבָּם, וּכְשֶׁפָּתְחוּ לְדַבֵּר יָצְאוּ מֵהֶם הַבְּרִיּוֹת. וּרְאִיתִים רָצִים וְשָׁבִים וְאֵינָם מִין אָדָם וְלֹא מִין חַיָּה רַק בְּרִיּוֹת.
“וְאַחַר כָּךְ הִתְיָיעֲצוּ לַחֲזֹר לִמְקוֹמָם. וְאָמְרוּ אֵיךְ נוּכַל לַחֲזֹר לִמְקוֹמֵנוּ. עָנָה אֶחָד נִשְׁלַח לְהָאֶחָד הָעוֹמֵד שָׁם וְאוֹחֵז חֶרֶב מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. וְאָמְרוּ אֶת מִי נִשְׁלַח. וְהִתְייָעֲצוּ לִשְׁלֹחַ לְהַבְּרִיּוֹת וְהָלְכוּ הַבְּרִיּוֹת לְשָׁם וְרַצְתִּי אַחֲרֵיהֶם.
“וְרָאִיתִי אוֹתוֹ מְאֻיוָּם עוֹמֵד מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ וְחַרְבּוֹ בְּיָדוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, וְלָהּ כַּמָּה פִּיּוֹת. הַיְנוּ פֶּה אֶחָד הַיְנוּ חֹד (שֶׁקּוֹרִין שַׁארְף) לְמִיתָה, וּפֶה אֶחָד עַל עֲנִיּוּת וּפֶה אֶחָד עַל חֻלְשׁוֹת. וְכֵן כַּמָּה פִּיּוֹת עַל שְׁאָר עונָשִׁים.
“וְהִתְחִילוּ לְבַקֵּשׁ שֶׁזֶּה זְמַן רַב הָיוּ לָנוּ יִיסּוּרִים מִמְּךָ. עַתָּה הֱיֵה לָנוּ לְעֵזֶר וְהָבֵא אוֹתָנוּ אֶל מְקוֹמֵנוּ (וְאָמַר אֵינִי יָכוֹל לַעֲזֹר אֶתְכֶם) וּבִקְשׁוּ, תֵּן לָנוּ הַפֶּה שֶׁל מִיתָה וְנַהֲרֹג אוֹתָם וְלֹא רָצָה. וּבִקְשׁוּ פֶּה אַחֵר וְלֹא רָצָה לִתֵּן לָהֶם שׁוּם פֶּה (הַיְנוּ שַׁארְף) וְחָזְרוּ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא פְּקֻדָּה לַהֲרֹג אֶת הַשְּׂרָרוֹת וְהֵסִירוּ אֶת רֹאשָׁם.
וראיתי שני ארמונות נאים יפים מאוד…
“בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר הַמַּעֲשֶׂה כְּשֶׁהָיָה, שֶׁהָיָה אֶחָד שׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ כַּנַּ”ל וּסְבִיבוֹ עִגּוּלִים וְכוּ’ וְרָצוּ לְהַשְּׂרָרוֹת וְכוּ’ הַכֹּל כַּנִּזְכַּר. רַק עַתָּה רָאִיתִי שֶׁהַשְּׂרָרוֹת לֹא הִשְׁלִיכוּ הַזְּכֻיּוֹת אֶל הַנֵּר. רַק לָקְחוּ הַזְּכֻיּוֹת וְהָלְכוּ לְהַנֵּר וְשָׁבְרוּ אֶת לִבָּם וְהִתְחִילוּ לְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַנֵּר. וְנָפְלוּ נִיצוֹצוֹת מֵהַנֵּר לְתוֹךְ פִּיהֶם, וּבִקְשׁוּ בְּתַחֲנוּנִים עוֹד, וְנַעֲשָׂה מֵהַנֵּר נָהָר וְכוּ’ וְנַעֲשׂוּ הַבְּרִיּוֹת כַּנַּ”ל וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֵלּוּ יִחְיוּ, כִּי הָרִאשׁוֹנִים נִתְחַייְּבוּ הֲרִיגָה עַל שֶׁהִשְׁלִיכוּ הַזְּכֻיּוֹת לְהַנֵּר וְלֹא בִּקְּשׁוּ בְּתַחֲנוּנִים כְּמוֹ אֵלּוּ.
“וְלֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, וְאָמְרוּ לִי לֵךְ אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה וְיֹאמְרוּ לְךָ פֵּרוּשׁ עַל זֶה.
“וְהָלַכְתִּי לְשָׁם וְהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם זָקֵן אֶחָד וּשְׁאִלְתִּיו עַל זֶה. וְתָפַס זְקָנוֹ בְּיָדוֹ וְאָמַר לִי הֲרֵי זְקָנִי הִיא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה. וּשְׁאִלְתִּיו אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן.
“וְאָמַר לִי לֵךְ אֶל הַחֶדֶר הַזֶּה וְשָׁם תִּמְצָא פֵּרוּשׁ. וְהָלַכְתִּי לְשָׁם וְרָאִיתִי הַחֶדֶר אָרֹךְ וְרָחָב עַד אֵין קֵץ וְכֻלּוֹ מָלֵא כְּתָבִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁפָּתַחְתִּי רָאִיתִי פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה.
וְזֶה שֶׁרָצוּ לְהַשְּׂרָרוֹת וְהִתְחִילוּ לִטְעֹן עִמָּהֶם הַיְנוּ עִנְיַן מְרִיבָה וּקְטָטָה זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁנַּעֲשָׂה עַל הַצַּדִּיקִים עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה וְאֶפְשָׁר שֶׁהַשְּׂרָרוֹת מְרַמְּזִים עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בִּשְׁבִיל מֵי מְרִיבָה עַל שֶׁטָּעוּ הַטָּעוּת הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ בְּתַחֲנוּנִים וְהָבֵן הֵיטֵב.
“וְעִנְיַן הַנֵּר שֶׁנָּפְלוּ נִיצוֹצוֹת בְּתוֹךְ פִּיהֶם וְחָזַר הַנֵּר וְנַעֲשָׂה נָהָר וְכוּ’, זֶה בְּחִינַת דִּבּוּרִים חַמִּים שֶׁמַּמְשִׁיכִים מִלֵּב הָעֶלְיוֹן עַל יְדֵי שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו וְנִפְתַּח לֵב הָעֶלְיוֹן וְנִשְׁפַּע מִלֵּב הָעֶלְיוֹן דִּבּוּרִים, וְעַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה גַּם כֵּן מִשָּׁם, בִּבְחִינַת פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מים וכו’.
“וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁחָזַר הַנֵּר וְנַעֲשָׂה נָהָר, כִּי הַנֵּר מְרַמֵּז עַל הַלֵּב שֶׁהוּא נֵר דָּלוּק כַּיָּדוּעַ. וּבִתְחִילָּה נָפְלוּ נִיצוֹצוֹת מִשָּׁם לְתוֹךְ פִּיהֶם זֶה בְּחִינַת דִּבּוּרִים חַמִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַלֵּב שֶׁנִּקְרָא בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ”ל נֵר כַּנַּ”ל. וְאַחַר כָּךְ זֶה הַנֵּר בְּעַצְמוֹ חָזַר וְנַעֲשָׂה נָהָר, זֶה בְּחִינַת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵהַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר. בִּבְחִינַת פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם כַּנַּ”ל.
“וּמַה שֶּׁהִשְׁלִיכוּ הַזְּכֻיּוֹת הַיְנוּ שֶׁהִזְכִּירוּ הַזְּכֻיּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּהֶם. וְהִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמַטֵּה עֹז בִּשְׁבִיל הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ הַטָּעוּת שֶׁטָּעוּ כַּמְבֹאָר שָׁם עַיֵּן שָׁם.
“וְהַבְּרִיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּקִרְבָּם וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁפָּתְחוּ פִּיהֶם יָצְאוּ. זֶה בְּחִינַת כֹּוחוֹת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁהֵן הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּבְרָאִים מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁמְּחַדְּשִׁין. וְהֵם מְקַבְּלִים כֹּוחַ מֵאֱדוֹם. שֶׁהוּא בְּחִינַת זֶה שֶׁאוֹחֵז הַחֶרֶב בְּיָדוֹ הַמְבֹאָר מֵהַמַּעֲשֶׂה. כִּי הוּא מְמֻנֶּה עַל הַחֶרֶב, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הָעונָשִׁים לַעֲנֹושׁ הָרְשָׁעִים. וְזֶה בְּחִינַת כַּמָּה מִינֵי פִּיּוֹת וְחִידּוּדִין שֶׁיֵּשׁ לְחַרְבּוֹ, לִפְעָמִים צְרִיכִין לַעֲנֹושׁ הָרְשָׁעִים בְּחַרְבָּא וּבִקְטָלָא, וְלִפְעָמִים בָּעונָשִׁים אֲחֵרִים. כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל.
“וּמֵחֲמַת הַפְּגָם וְהַטָּעוּת לֹא רָצָה לִתֵּן לָהֶם שׁוּם פֶּה וְחֹד (הַיְנוּ שַׁארְף) מֵהַחֶרֶב, כִּי לֹא רָצָה לִתֵּן לָהֶם שׁוּם כֹּחַ בְּחִינַת וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר בִּי וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, כִּי צְרִיכִין לְשַׁבֵּר הַלֵּב דַּוְוקָא וּלְבַקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁלּוֹקְחִין בְּיָדָם הַזְּכֻיּוֹת הַיְנוּ הַמַּטֵּה עֹז, הוּא בִּשְׁבִיל עִנְיָן אַחֵר לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּעֵדָה, אֲבָל הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים.
“וְדוּק הֵיטֵב מְאֹד בְּהַתּוֹרָה הַנַּ”ל, וּבְהַמַּעֲשֶׂה וְתָבִין עוֹד רְמָזִים נִפְלָאִים וְתִרְאֶה נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם לְפִי הַשָּׂגָתְךָ, מַה מְּאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, אִם אָמְנָם אַחַר כָּל זֶה אַף אִם מוֹצְאִים אֵיזֶה רְמָזִים בְּעָלְמָא, עֲדַיִן הַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים עַד עֵת קֵץ. עִם כָּל זֶה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא בְּמַרְאֵה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה כָּזוֹ, מַה טּוֹב לְהַנְּשָׁמָה.
“כִּי הוּא זְכוּת גָּדוֹל לְהָאָדָם כְּשֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּהְיוּ מַחְשְׁבוֹתָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאֹד אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ אֵלָיו. וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא לִפְגֹּם בִּכְבוֹדוֹ חַס וְשָׁלוֹם כִּי כָל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ וְכוּ’ (עַיֵּן בְּרָכוֹת לג:) וְכָל מַה שֶּׁנִּמְצָא בִּדְבָרֵינוּ אֵיזֶה שֶׁבַח עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאֹד, צְרִיכִין לֵידַע שֶׁהַכֹּל נֶחְשָׁב כְּלֹא, וְאֵינוֹ אֲפִילּוּ כְּטִיפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ כְּלָל, כִּי הָיָה נֶעְלָם בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי. וַאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַשִּׂיג מִקְצָת מַעֲלָתוֹ. וְאֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה וּתְפִיסָה בּוֹ כְּלָל כִּי אִם עַל יְדֵי קְצָת הַתּוֹרוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁגִּלָּה בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנּוֹרָאוֹת הַמּוּבָאִים פֹּה. וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל חַד כְּפוּם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ לְהָבִין קְצָת מְעַט מִזְעָר עַד הֵיכָן מַגִּיעַ רוּם תָּקְפּוֹ וּקְדֻושָּׁתוֹ עַד אֵין תַּכְלִית. אַשְׁרֵי יְלוּד אִישָּׁה שֶׁזָּכָה לְמַעְלָה כָּזוֹ הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב.
“וְאִם אָמְנָם אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אֶפְשָׁר לְסַפֵּר קְצָת בִּשְׁבָחָיו הַקְּדוֹשִׁים מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ קְצָת. אַךְ הַמַּשְׂכִּיל כָּעֵת יִדֹּם מֵחֲמַת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְיתָה עָלָיו בחייו”.
מאמרים מרתקים נוספים על רבי נתן תמצאו בלינק הזה!