עלינו להסתכל על התמונה והציור של היהדות בכלליות, ולעסוק בדברי רבינו ולחפש את רוח קדשו המכוונת אותנו בספריו ובהתבודדות ואז למצוא כל אחד את דרכו בכל עת. זאת הדרך הבטוחה לאמת!
תורה בכל מצב
רבי נחמן מברסלב הוא צדיק כללי שמקרב את כל המדרגות להשם יתברך, ולא רק את מי שהוא בעל יכולת כזו או אחרת. לכן, מי שלומד באמת ספרי רבינו הקדוש, במטרה להיות ירא שמים, כמו שרבינו הקדוש אמר: “אני אוצר של יראת שמים מדוע אין מחפשים אחרי?” ושאלו אותו, איך? וענה: “עם הפה והלב – בוודאי שיצליח בתשובה שלו”.
הרבי נתן לנו דרך מתונה וברורה באופן שכל אחד, יהיה מי שיהיה, יוכל להתחבר לנקודה היהודית שלו! כמו שמובא במכתבים, שאפילו מי שלא יכול לעשות כלום, רק להיאנח או אפילו להרים עיניו לשמים גם זה טוב מאוד. בפרט בעניין לימוד התורה, אסור להגביל את זה לאיזו צורה מסוימת של לימוד, שמי שלא יעמוד בזה יושלך לגמרי מהלימוד. כי אדרבה, עיקר מעלת וחשיבות התורה היא בשביל החלשים, להודיע להם שהקב”ה תמיד אצלם, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, ואם הגישה היא הפוכה – שהתורה היא רק לבעלי מח ויכולת וכו’, אז המטרה הוחמצה לגמרי.
רבינו הדגיש מאוד את החשיבות של לימוד התורה לכל אדם בכל מדרגה, כמובא בשיחה י”ט בשיחות הר”ן, שיחה זו הייתה בפועל שיחה עם רבי נתן המוזכרת בליקוטי הלכות (הלכות בציעת הפת ה) וזו לשונו:
“…אַךְ בֶּאֱמֶת עיקַּר הַמִּלְחָמָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא רַק עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ וְכוּ’. וְעַל כֵּן קְרָאוֹ מְנֻוָּל, כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל יְדֵי הַנִּיוּוּל שֶׁל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים כַּנַּ”ל. וְהַתִּיקּוּן עַל יְדֵי מֵימֵי הַתּוֹרָה וְכוּ’ וְכַנַּ”ל. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִיכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר, נִכְסַפְתִּי מְאֹוד לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם אֶל עֲשִיָּה, דְּהַיְינוּ שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב לְכָל אֶחָד בְּכָל יוֹם לִלְמֹד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי עֶרְכּוֹ וְכוּ’.
וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אָז, הֲלֹא יֵשׁ בְּנֵי אָדָם בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן?! הֵשִׁיב בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּוחַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה וְכוּ’. וְכַווָּנָתוֹ הָיְיתָה, שֶׁאֲפִילּוּ מִי שֶׁנִּלְכַּד בַּעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מִשָּׁם, אִם אַף עַל פִּי כֵן, הָיָה קוֹבֵעַ לוֹ שִׁעוּרִים קְבוּעִים לְתוֹרָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה כֹּוחַ הַתּוֹרָה מִתְגַּבֵּר עַד שֶׁגַּם הוּא הָיָה נִתְתַּקֵּן וְיוֹצֵא מֵהֶם סוֹף כָּל סוֹף…”
הרגל הלימוד עולה על הכל
העיקר הוא, שלכל אחד יהיה קשר רציף עם התורה, ואצל רבים זה יתכן דווקא כשמרחיבים להם את תחומי ודרכי הלימוד ולא מגבילים אותם ש’רק’ לימוד כזה נקרא לימוד, או ‘רק’ לימוד כזה נקרא לימוד, כאשר גישה זו יוצרת מן קרע כזה שרק מי שמצליח להתאים עצמו לאותה שיטת לימוד שנחשבת היום אצל העולם יכול להצליח או על כל פנים לשרוד. ומי שלא, נופל מהלימוד לגמרי. מכיוון שקיבל את הרושם שכל לימוד אחר לא נקרא לימוד תורה, ממילא הוא לא לומד גם את מה שהיה מסוגל ללמוד ויוצא ל’שוק’…
אולי גם זה יעניין אתכם:
אפילו אברכים צעירים, שהם לא בעלי תשובה, נופלים לפעמים מהלימוד בגלל שהרגילו אותם שרק לימוד ישיבתי בעיון גדול במשך שעות רבות נחשב לימוד ורק זה נותן חיות. ואז, אחרי שהם מתחתנים, קורה שהם לא מצליחים ללמוד כמו כשהיו בחורים בישיבה, למשל בגלל קשיים בשלום בית או בגלל טרדות הפרנסה ועוד עניינים, ובגלל שהם לא מכירים שום דרך אחרת פשוטה של קשר ללימוד התורה בזמנים שלא הולך כסדר, כגון לפתוח גמרא וללמוד בחיות דף אחד או עמוד אחד, או לומר תהילים או ללמוד ספרי רבינו בפשיטות, אזי הם נופלים בדעתם לגמרי ומשם הדרך ל’שוק’ היא קצרה מאוד.
כדאי לשנות גישה זו ולדעת, שכל לימוד תורה בכל ספר קדוש ובכל צורה שהאדם מסוגל – זה נקרא לימוד תורה! ולא סתם לימוד תורה, אלא לימוד תורה מעולה! כלומר, כל אחד במדרגה שלו שמשתדל ללמוד תורה ולהבין כפי כוחו, מקיים את הציווי ואת עבודת השם הנקראת ‘לימוד תורה’! ויקבל את כל הברכות שיש למי שעוסק בתורה, וכל שכן אם קובע לזה עתים, מעט או הרבה.
נדגיש, שלא באנו להפחית כלל מחשיבות לימוד גמרא ופוסקים ולימוד בעיון וכו’, כי כמובן שאנחנו רוצים להיות תלמידי חכמים ועם ישראל צריכים שיהיו תלמידי חכמים גאונים בקיאים בכל חלקי התורה וחריפים וכדומה, לכן בוודאי צריכים לכסוף לזה ולרצות ללמוד את כל התורה כולה, ובפרט לתת לילדים את ההזדמנות והאפשרות ללמוד תורה כמו שקהילות ישראל נוהגות, דהיינו ללמוד באמת הרבה גמרא וכו’.
אלא, שכל אחד צריך לעשות את ישוב הדעת שלו ולמצוא את עצמו בכל מערכת החיים, עם כל האילוצים והמניעות, ובכל אופן שיהיה, תמיד יהיה לו קשר עם לימוד התורה גם אם הוא לא אותו ‘תלמיד חכם’ שמציירים לו. בפרט, שכמו שרבינו בעצמו אמר בשיחה הנ”ל, שאפשר להיות איש כשר גם אם אינו יודע ללמוד, עיין שם. כי עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות, וכל אשר יש בכוחך עשה, שכל אלה לשונות של רבינו הקדוש שהוא המנהיג שלנו עד ביאת משיח ועד בכלל.
רבי נחמן נתן לנו דרך מתונה וברורה באופן שכל אחד, יהיה מי שיהיה, יוכל להתחבר לנקודה היהודית שלו! כמו שמובא במכתבים, שאפילו מי שלא יכול לעשות כלום, רק להיאנח או אפילו להרים עיניו לשמים גם זה טוב מאוד.
רק ספרי רבינו
וכאן המקום להזהיר מההיפך – גישתם החדשה של אלו המתעקשים להישאר עמי הארץ בטענה של “תמימות”. כי מי שאין לו שאיפה או על כל פנים כבוד והערכה לתלמידי חכמים העוסקים בלימוד גמרא ופוסקים, זו לא רוח היהדות. כי גם מה שמסופר במעשיות מהבעל-שם-טוב על אנשים תמימים ופשוטים שלא ידעו ללמוד ועשו נחת רוח במעשיהם הפשוטים, זה בגלל שזו הייתה המציאות שלהם שלא ידעו ללמוד, וממילא ביטאו את התשוקה שלהם לאלוקות בכל מיני צורות משונות כמו להוציא חליל ולחלל או להתהפך באוויר לכבוד השם.
אבל להפוך את זה לשיטה כאילו צריכים לכתחילה להיות חסרי ידע וכדומה – זהו עיוות גדול, כי כל התמימים שהיו בכל דורות ישראל התגעגעו מאוד לתורה ודעת וכיבדו את החכמים בכבוד הכי גדול, ודווקא משום כך זכו להרגש כזה לקדושה עד שאפילו בפשטותם עשו נחת רוח להשם יתברך, אבל בטח שלא הלכו ועשו תעמולה שכולם צריכים ללמוד מהם להיות תמימים ופשוטים בלי שום ידע תורני.
כמובן גם, שאין להיתלות במה שרבינו אמר – שעכשיו שיצא הספר שלו לעולם צריכים ללמוד רק אותו וכו’, כי שם כוונתו הייתה לעניין ספרי מוסר, שיש די במוסר היוצא מהליקוטי מוהר”ן לעורר אותנו לתשובה, ובוודאי שלא בא לעקור את הלימוד הפשוט בכל חלקי התורה, כמו שהוא בעצמו הורה בשיחה ע”ו.
כמו כן, לא כל אחד יכול להסתמך על מכתביו של רבי נתן בן רבי יהודא זצ”ל, שמרוב ההתלהבות שלו מליקוטי הלכות כותב שעיקר הלימוד צריך להיות בספרי ליקוטי הלכות וכו’. כי אף שבאמת באמת, יש מקום לזה ויש כזה עניין שיכול האדם לעסוק בעיקר בספרי רבינו, אבל זו הנהגה שתלויה בהרבה גורמים, שאחד מהם הוא שהאדם מאוד מונח ביהדות ובתורה. בפרט, בעל תשובה שמגיע מהיכן שמגיע, הוא צריך הרבה הקדמות והרבה השלמות כדי תהיה לו בכלל צורה ותוכן של יהודי וכו’, לפני שיתיימר לומר שהוא במדרגה שכל לימודו הוא בספרי רבינו – מי יכול לקבל רעיון כזה שלא ללמוד ח”ו עוד חלקי התורה הנצרכים לו? הוא חייב שיכנס בו ‘ריח של תורה’.
בפרט, שאותו הרבי שאמר שצריכים ללמוד רק את הספר שלו למד הרבה מאוד ש”ס ופוסקים, ורבי נתן מתאר איך שבזמן שה’עולם’ הכינו את עצמם לתפילת שחרית, רבינו היה מספיק ללמוד ארבע דפי פוסק עם ה’מגינים’…!
וכן כתב הרבה מאוד על לימוד התורה, ומבקש במכתב לחתנו שיתמיד בלימוד הגמרא ויודיע לו כמה דפים למד וכו’. ובפרט, הדגיש וחזר בהרבה מקומות על לימוד הפוסקים – הן מצד ברור הטוב מהרע של ארבע יסודות שיש בזה, והן מהצד הפשוט שאדם מוכרח לדעת מה ההלכות כדי שלא יכשל בעברות.
וכן הורה רבי נתן לבנו בפירוש במכתב מי”ז בתמוז תקצ”ב, וזו לשונו:
“…בְּעִנְיַין הַלִּימּוּד בְּוַודַּאי טוֹב לְפָנֶיךָ בְּכָל הָאֳפָנִים שֶׁתַּתְחִיל כְּסֵדֶר הָאֹורַח חַיִּים עִם הַמָּגִנֵּי אֶרֶץ וְתִקְבַּע לְךָ חֹוק קָבוּעַ כַּמָּה דַּפִּין בְּכָל יוֹם עַד שֶׁתִּגְמֹר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הֶאַרְבָּעָה חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּך וְתַחֲזֹר וְתַתְחִיל וְכוּ’ וְכֵן תִּנְהֹג כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּבָזֶה יֵיטִיב לְךָ לָעַד…”
לכן כאן נכנס ‘המעקה’ של הגשר הצר (שדיברנו עליו בהקדמה לסדרת מאמרים זו) שהוא המעקה של האידישקייט ומנהג ישראל הכללי שאסור לסטות ממנו, ושרבינו לא בא להפקיע ממנו ח”ו, כי החשיב וייקר מאוד את מנהגי ישראל ודרכי היהדות, כמובא בהרבה שיחות. לכן בוודאי, אם ישראל הקדושים נהגו מאז ומתמיד להגות הרבה בתורה, בגמרא ופוסקים ומדרש וזוהר וכו’, כך צריכים אנו לנהוג. אלא, שיש לנו יתרון גדול והבדל עצום – שיש לנו את ספרי רבינו שמכניסים טעם בכל התורה והיהדות, אבל צריך שיהיו שם ‘תורה ויהדות’ כדי שיהיה לטעם איפה להיכנס ולהתגלות!
כל לימוד תורה בכל ספר קדוש ובכל צורה שהאדם מסוגל – זה נקרא לימוד תורה!
להיות שייך ליהדות
מי שלא לומד תורה בצורה המקובלת יודה על האמת ש’קצת’ קשה לו עם היהדות, עם תפילה במניין, ו’קצת’ קשה לו להנחיל ערכי חיים יהודיים לבני ביתו – אשתו וילדיו. ובכלל, הוא מרגיש די תלוש – לא כאן ולא כאן. חילוני הוא כבר לא, אבל גם שייך לחברת היראים הוא לא.
בפרט, שיש מאלה שאומרים ‘רק ספרי רבינו’ שפעמים רבות גם לא לומדים כסדר ספרי רבינו… כפי שפעם אחת נוכחתי כשהתארחתי בסוכה של יהודי מכניס אורחים ונדיב גדול, ואחרי שכל האורחים הלכו חשבתי שמה טוב יהיה אם נזכה לקרב את המארח לרבינו, לכן הצעתי לו שנשב ונלמד קצת ליקוטי מוהר”ן. איתנו ישב גם אחד מחבריי חסיד ברלסב מאלה ששגור על לשונם לומר שצריכים ללמוד ‘רק ספרי רבינו’. אחרי שסיימנו ונפרדנו ממארחנו, אמר לי חברי (בעל ה’רק רבינו’) באנחת רווחה: “סוף סוף, קצת תורה! כל כך הרבה זמן לא פתחתי ספר…” כששמעתי את דבריו, אמרתי לו שדווקא לו יש חיוב גדול ללמוד ספרי רבינו בהתמדה כראוי, כי מאחר שהוא אוחז בזה שלא צריכים לשמוע אף אחד, לכן הוא לא שומע שיעורים של רבנים ולא מקבל מאף אחד, שלפחות ילמד הרבה ספרי רבינו עם חיפוש אמיתי לדעת מה הצדיק רוצה ממנו כדי שלא יהיה תלוש לגמרי מהיהדות.
ואביא כאן כמה שיחות שרבינו אמר על מעלת לימוד התורה, משיחות הר”ן:
בשיחה כ”ח כותב:
“ראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמוד כולם כדי שיהיה בכל מקום, כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: ‘הייתי בורשא’ וכיוצא בזה. כמו כן, ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום, דהיינו בכל הספרים הקדושים כנ”ל. ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה”.
ובשיחה כ”ט שם:
“ועל לימוד הפוסקים הזהיר מאוד מאוד ביותר מכל הלימודים. וראוי ללמד כל הארבעה שולחן ערוך כולם מראשם עד סופם כסדר. אם יכול ללמוד כל הארבעה שולחן ערוך עם כל הפירושים הגדולים, מה טוב. ואם לאו, על כל פנים ילמד כל הארבעה שולחן ערוך הקטנים. והוא תיקון גדול מאוד מאוד. כי על ידי חטאים נתערב טוב ורע, ועל ידי לימוד פוסק שמברר הכשר והפסול המותר והאסור הטהור והטמא, על ידי זה נתברר ונפרש הטוב מן הרע, וכמבואר במאמר ראיתי מנורת זהב ובשאר מאמרים מעלת לימוד הפוסקים.
ואמר: שכל איש ישראלי מחויב ללמד בכל יום ויום פוסקים ולא יעבור. ואף אם הוא אנוס ואין לו פנאי, ילמד על כל פנים איזה סעיף שולחן ערוך באיזה מקום שהוא אפילו שלא במקומו שהוא עומד עתה בשולחן ערוך. כי צריך ללמד איזה דין בשולחן ערוך בכל יום ויום כל ימי חייו. וכשאינו אנוס ילמד כסדר כל הארבעה שולחן ערוך מדי יום ביומו, וכשיגמור ויסיים הארבעה שולחן ערוך יחזור ויתחיל ללמדם כסדר. וכן ינהג כל ימי חייו”.
הגשר הצר – דרך האמצע
צריכים לזכור את ההקדמה לעניין של דרך האמצע, שבו נתבאר מה שבדרך כלל בני אדם נוטים להדבק לצד אחד קיצוני כי זה הכי קל להם כך, כי כך הוא לא צריך ‘לשבור את הראש’ ולחשוב בכל פעם מהי האמת. כי האמת היא דרך של ‘משפט’ – לשפוט בכל רגע את מעשיו אם כך ראוי לו לנהוג או אחרת. וזה מאמץ, ולאדם לא נוח להתאמץ ו’עבדא בהפקירה ניחא ליה’, וממילא הוא נדבק לאחד מהצדדים: או ‘רק רבינו’ ושום דבר אחר לא – או רק דברים אחרים, בלי רבינו…
לכן, הדרך הנכונה היא כמו תמיד דרך האמצע: מזה ומזה אל תנח ידך. וכמו תמיד, צריכים ללמוד איך היו מתנהגים מהעולם היהודי כפי שהוא עבר במסורת מדור לדור בלי שינויים וחדשות, ובעיקר מאנ”ש בכלליות מדור לדור, שבוודאי ברור שכל מי מהם שהיה מסוגל השתדל ללמוד חומש וגמרא ופוסקים, וכל חלקי התורה וכל המרבה הרי זה משובח. ומצד שני, כל ליבם היה נתון על רבינו ללמוד הרבה בספריו, ואדרבה, להכניס את הטעם של הדעת של הרבי בכל חלקי התורה שהם לומדים.
הרי בין אנשי שלומנו היו גאוני עולם: קודם כל רבי נתן, שהיה למדן עצום בנגלה ובנסתר כידוע לכל. והרב מטשערין זצ”ל; רבי אברהם בן רבי נחמן זצ”ל; רבי אפריימל זצ”ל ועוד. והיו לצדם גם אנשים פשוטים ביותר שהאיר בהם אור רבינו בצורה נפלאה ונוראה, כמו רבי נחום שוסטר זצ”ל ועוד, וזאת לא היה סתירה כלל. כמו שהיה באמת נפלא לראות איך שניים מאנשי שלומנו, שאחד מהם הוא רב על כמה עיירות והשני אדם פשוט, מדברים ביניהם באחווה וחיות מהרבי – זאת הדרך.
כי ברסלב, זה להיות מחובר לכלל היהדות! ורבינו בעצמו קרא לברסלב ‘בית חרושת ליהדות’. וחלק עיקרי של היהדות זה לימוד התורה, כמו שכתוב בחומש בכמה מקומות – שכל העניין שנבראנו זה בשביל לעמול בתורה, כגון ‘אם בחוקתי תלכו’ – שתהיו עמלים בתורה, וכבר בתחילת החומש, במילה בראשית, רמוז: בשביל תורה שנקראה ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית, וכן מובא בחז”ל, שישראל, קודשא בריך הוא ואורייתא חד ועוד.
לכן, ‘צאי לך בעקבי הצאן’, והביטו וראו מה שנהגו חסידי ברסלב בכלליותם וכך נקבל את רוח הדברים ואת הטעם של הדברים. אין להסתכל רק על אחד שהתנהג כך וכך, כי בזה אנחנו פשוט מחקים אותו וזו לא האמת. הדרך שלנו צריכה להיות דרך אמת, דרך של משפט – לשפוט את עסקנו וליישב את דעתנו, אם כך או כך ראוי לנו לנהוג, ומתי לעורר את עצמנו ומתי להתחזק וכו’.
וכן, אנחנו צריכים להסתכל על התמונה והציור של היהדות בכלליות, ולעסוק הרבה בדברי רבינו ולחפש את רוח קדשו המכוונת אותנו בספריו ובהתבודדות, ואז למצוא כל אחד את דרכו בכל עת. וזו החשיבות העליונה בעסק עם רבינו, כי רק הצדיק האמת יודע באמת את הדרך הפרטית של כל אחד ואחד בכל זמן ובכל מצב, ואין מי שיכול להדריך אותו בפרטיות מתי לעשות כך ומתי לעשות כך, מלבד הצדיק שיודע באמת את שורשי נשמותינו, שזה רק רבינו הקדוש.
וכאשר החיפוש הזה נעשה תוך הסתכלות על צורת ומסגרת היהדות, זו דרך בטוחה ללכת בה ולהגיע לאמת באמת.
(מתוך הספר “באמצע הדרך”)
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!
