ברשות כל אחד מאיתנו יש אוצר יקר שלא מפסיק לדפוק מבפנים ולעורר אותנו לחפש אחריו. עזבו הכל, וצאו לחפש את האוצר שישנה לכם את החיים!
רבי נחמן מברסלב סיפר פעם מעשה: “האוצר שתחת הגשר”, וכך הוא מובא בספר “כוכבי אור”:
מֵהָאוֹצָר שֶׁתַּחַת הַגֶּשֶׁר. שֶׁפַּעַם אַחַת חָלַם לְאִישׁ אֶחָד מֵאֵיזֶה עִיר, שֶׁבְּוִינָה תַּחַת הַגֶּשֶׁר יֵשׁ שָׁם אוֹצָר, עַל כֵּן נָסַע לְשָׁם וְעוֹמֵד אֵצֶל הַגֶּשֶׁר וּמְחַפֵּשׂ עֵצוֹת אֵיךְ לַעֲשׂוֹת, כִּי בַּיּוֹם אֵינוֹ יָכוֹל מֵחֲמַת הָאֲנָשִׁים, וְעָבַר שָׁם אִישׁ חַיִל וְאָמַר לוֹ “מָה אַתָּה עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב”. חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁטּוֹב שֶׁיֹּאמַר לוֹ כְּדֵי שֶׁהוּא יְסַיְּעוֹ וְיִתְחַלְּקוּ, וְסִפֵּר לוֹ כָּל הָעִנְייָן. עָנָה וְאָמַר לוֹ “אוֹי יְהוּדִי! שָׂם לֵב לַחֲלוֹם! אֱלָא מַאי? גַּם אֲנִי חָלַמְתִּי שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵצֶל פְּלוֹנִי (והזכיר עירו ושמו של היהודי) בַּמַּחְסָן יֵשׁ אוֹצָר, הַאֶסַע לְשָׁם?” (וצחק ממנו). וְנָסַע הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְחָפַר בַּמַּחְסָן שֶׁלּוֹ וּמָצָא הָאוֹצָר. וְאָמַר אַחַר כָּךְ, “עַתָּה יָדַעְתִּי: הָאוֹצָר הוּא אֶצְלִי אֲבָל כְּדֵי לָדַעַת מִזֶּה עָלַי לִנְסֹעַ עַד וִינָה”. כָּךְ בְּעִנְיַין עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁהָאוֹצָר הוּא אֵצֶל כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ, רַק לֵידַע מֵהָאוֹצָר מֻוכְרָח לִסַּע לְהַצַּדִּיק (שם סיפורים נפלאים).
ברשותו של כל אחד מאיתנו ישנו אוצר יקר שאינו מפסיק לדפוק ולנקוש ולעורר אותנו מבפנים לחפש אחריו. על פי רוב, אנו ממירים את אותו געגוע פנימי בתשוקה לממון או כבוד וכדומה, אבל הגעגוע אינו פוסק, הוא רודף אחרינו גם עד וינה…
אולי גם זה יעניין אתכם:
במעשה שסיפר רבינו רואים שאותו אדם היה כל כך בטוח במציאת האוצר תחת הגשר, עד שלא העז לחפש אחריו לאור יום, דבר שהוביל אותו למסקנה שטוב לו לקחת את החייל השומר כ”שותף”. אבל גם לחייל היה חלום, שונה לגמרי – בחלומו היה האוצר טמון תחת ביתו של אותו יהודי.
על פי רוב, אנו ממירים את אותו געגוע פנימי בתשוקה לממון או כבוד וכדומה, אבל הגעגוע אינו פוסק, הוא רודף אחרינו גם עד וינה…
אפשר לומר שהחייל מרמז על הצדיק. פעמים אנו באים אל הצדיק עם גישה מוטעית. אנו חושבים שאצל הצדיק מחכה לנו משהו ממש גדול אותו אנו מחפשים כל כך. אבל הצדיק יודע מה באמת הנקודה שלנו. הוא יודע שהנשמה שלנו היא שמבקשת משמעות אמיתית, והוא שולח אותנו הביתה למצוא את זה.
אנחנו שבים הביתה ומגלים שהאוצרות שלנו היו שם כל הזמן, רק מחכים שנגלה אותם. האם הנסיעות שלנו היו לחינם? האם סתם בזבזנו זמן וכסף? לא! פעמים רבות מוכרחים לנסוע אפילו לקצה השני של העולם, ולו רק לגלות שפשוט התעלמנו מדברים שהיו מונחים לנו “מתחת לאף” כל השנים. החיים הם מסע, אבל כאשר אנחנו מוצאים את הצדיק אנחנו יכולים סוף סוף לערוך את המסע האמיתי שלנו.
שבים הביתה רק כדי לגלות שהאוצרות שלנו היו שם כל הזמן…
בפרשת השבוע אנו מוצאים את המילים: “ושמתם את דברי אלה על לבבכם” (דברים י”א, י”ח). המילה “ושמתם” נקראת בשין שמאלית כמו “סם תם”. ישנו עוד פסוק: “וזאת התורה אשר שם משה וכו'” (שם ד, מ”ד), גם כאן “שם” נקרא כמו “סם”, ודרשו על חז”ל: “זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה” (יומא עב, ב). אפילו תורתנו הקדושה, מקור הרוחניות האמיתית והקדושה, יכולה לגרום למיתה ח”ו. זה מאוד מפתיע! אנחנו בטוחים שתורה היא תורה, אם לא תועיל בטח לא תזיק. זאת טעות גדולה. תורה עלולה להיות מסוכנת ומזיקה מאוד אם לא לומדים אותה נכון. דוגמה מצויה לזה היא כאשר אדם מחפש בתורה דברים שאינם באמת שייכים לנשמתו.
הפסוק מלמד אותנו לשים את דברי התורה על הלב שלנו. כל יהודי הוא נשמה ייחודית – כולנו צריכים למצוא את הדרך המיוחדת שלנו, את הפירוש המיוחד ואת המסר המיוחד שלנו בתורה.
במקום אחר בתורה כתוב: “את ה’ אלוקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וגו'” (שם י, כ). איך אפשר לדבק את עצמו להשם? חז”ל מלמדים אותנו: הידבק בתלמידי חכמים! על ידי שנתקרב לתלמידי חכמים אמיתיים נגלה את השם יתברך (כתובות קי”א). כאשר אנחנו לומדים את תורתו של הצדיק בהתקשרות עם נשמתו, הוא מוליך אותנו למצוא את הדרך המיוחדת לנו לפי שורש נשמתנו, עד שאנו זוכים למצוא את האוצר היקר השייך לנו.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ו).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!