זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לשמוע ולעשות – לדון את הזולת לכף זכות. איך עושים את זה? חבורת צפת עם הטיפים הנכונים!
אם היינו לומדים באיזה ספר משפט האומר: דע כי צריך לדון את כל אדם. נקודה. היינו מתפלאים, וכי צריכים אנו לדון את הזולת? אכן, בראותנו את ההמשך אנחנו נרגעים קצת – לכף זכות. אה. צריכים לדון את כל אדם לכף זכות, זה כבר נשמע יותר טוב. אבל בואו בכל זאת נעצור לפני כן, כי בוודאי יש כאן הוראה לדון כל אדם, אמנם לכף זכות, אבל עדיין – השאלה מהדהדת קצת: וכי זה תפקידינו לדון אנשים?
אפשר לתרץ כמה תירוצים. למשל, שטבע האדם שהוא דן ושופט כל הזמן את הזולת, אם ירצה ואם לא ירצה, לכן מזהירים אותו שיהיה המשפט נוטה כלפי החסד – לכף זכות. אבל על פי הכללים המקשרים חלקי התורה מיניה וביה נוכל לראות נפלאות בעניין.
לדון את כולם לכף זכות – גם את עצמי
בהמשך התורה כותב רבי נחמן מברסלב: “וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו” וכו’ – ומתחיל בתיאור ארוך ורחב איך כל אדם צריך למצוא בעצמו נקודות טובות ולשמוח בהן וכו’. ובהלכות השכמת הבוקר, בתמצית התורה שבפתיחת ההלכה, רבי נתן מתחיל את התורה מהחלק הזה של עבודת האדם כלפי עצמו, ומזה רואים שעיקר הדגש הוא על עבודת האדם כלפי עצמו. גם בתורה עצמה, כשרואים את החלק המובא בסוגריים ובו האזהרה של רבינו ללכת עם התורה הזו “לבל יאבד עולמו”, גם שם רואים שעיקר המשקל הוא על העבודה של האדם עם עצמו, שהעיקר הוא באמת שהאדם דן את עצמו לכף זכות. ועל פי זה נשאלה השאלה בכמה וכמה בתי מדרשות: מדוע רבינו התחיל את התורה עם העניין של לדון את כל אדם אפילו מי שהוא רשע גמור לכף זכות, ואילו רבי נתן הפך את הסדר והתחיל עם העבודה של האדם לדון את עצמו לכף זכות?
והתירוץ על פי דרכנו הוא, שאם לא הייתה הוראה כזו לדון את “כל אדם” לכף זכות, אי אפשר היה לצוות על האדם לדון גם את עצמו לכף זכות כי היו לו על זה יותר מידי קושיות, כמו שאכן יש לאנשים רבים קושיות – מה פתאום שאדון את עצמי לכף זכות? מה, זו לא גאווה? וגם יתלבש בענווה – אני?! רשע כמותי?! אדון את עצמי לכף זכות?!
אבל עכשיו, כשהקדים כלל גורף שצריכים לדון את “כל אדם” לכף זכות, ולא זו בלבד אלא “אפילו מי שהוא רשע גמור”, ממילא כשיגיע לעבודת האדם לדון את עצמו לכף זכות לא יהיה לו מנוס מלקבל את הדברים, כי מכיוון שצריכים לדון את כולם לכף זכות אפילו את הרשעים, אם כן, למה שלא יהיה גם הוא נכלל בזה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
עשר מכות מצרים – מה הן אומרות?
שבת הגדול – ניסים, רחמנות והנוסחה הגדולה
הלכות שבת הגדול, פסח, שביעי של פסח וספירת העומר
המשפט – יסוד הבריאה
ומאחר והתכלית היא להגיע לעבודת האדם עם עצמו, כמו שהקדמנו בכמה ראיות שזה עיקר המשקל של התורה הזו, אם כן, מובן מדוע מתחיל בציווי שאכן צריך “לדון” ולשפוט. כי בוודאי כלפי עצמו כל אדם שנגעה יראת השם לליבו מסכים שהוא מחויב לדון ולשפוט את עצמו, כי מילא, כלפי אחרים יכול להתחסד ולצייר עצמו כאדם שאינו שופט את הזולת וכדומה (אף שבאמת כפשוטו צריכים לשפוט את הזולת, כמובא בספרים הרבה וגם מובא ב”חפץ חיים”, שצריכים להחליט האם המעשה שעשה פלוני הוא טוב או לא בכל מיני נסיבות) אבל בכל אופן, גם אם האדם יצטנע ויאמר “מי אני לשפוט את השני”, הרי שעל פי המהלך שלמדנו עיקר ההקפדה של הדין והמשפט, שאמנם הם לכף זכות, היא בשביל עצמו ולא בשביל הזולת.
ונתעכב עוד מעט על היסוד שצריכים באמת את המידה של לדון ולשפוט, כי באמת, זו כל התורה וזו כל העבודה שלנו מיום בריאת האדם על פני האדמה – שכבר אדם הראשון היה צריך לדון ולשפוט האם לשמוע בקול הנחש או בקול אביו שבשמים, והפגם והארס הראשון של היצר הרע שנכנס באדם הוא בעניין זה – שכביכול לא דן לכף זכות את כוונת הבורא בציווי שלא לאכול את פרי עץ הדעת, וקיבל את לשון הרע של הנחש שכביכול הקב”ה לא רוצה שיאכל מעץ הדעת רק כדי למנוע ממנו טובה. ואילו היה יושב לדון ולשפוט בכובד ראש את טענתו של הנחש היה דן את הנחש לכף חובה, כי הנחש שהוא היצר הרע הוא באמת רשע גמור שיש לדון אותו לכף חובה, וממילא לא היה חוטא לחשוד את בוראו שרוצה ח”ו למנוע ממנו טובה.
גאולת מצרים התחילה על ידי משפט
גם גאולת מצרים התחילה כאשר יצא משה לראות בסבלות אחיו וראה איש מצרי מכה איש עברי, והביט משה כה וכה והרג את המצרי. ואמרו חז”ל, שראה שכ”ה דורות לא יצא ממנו גר צדק, היינו שדן ושפט שאין בו באותו מצרי שום נקודה טובה. ואחרי כן, כשלמחרת ראה שני אנשים עבריים רבים ואמר לרשע “למה תכה רעך”, מה הייתה תשובת הרשע? “מי שמך לשר ולשופט עלינו”? דהיינו שטען כלפיו שאין זה מתפקידו של אדם לדון את השני, כמו שיש טוענים כנ”ל.
ובאמת, משה רבינו דן אותם, אבל זאת לא הבינו – שהוא דן אותם לכף זכות, כי רצה שיסתכלו איש על הנקודות הטובות של חברו ולא יבוא לידי מריבה והכאה, כי ראה שיש בהם עצמם נקודות טובות ולכן הוכיח אותם שלא ראוי להם להתנהג כרשעים לריב ולבוא לידי הכאה, כי למה תכה רעך מאחר שיש ברעך נקודה טובה? וכאשר ראה שחסרים הם את הבחינה של לדון את החבר לכף זכות אז אמר – “אכן נודע הדבר”, שעד כה היה קשה לו על מה נדונים ישראל לעינוי כזה ואינם נגאלים, אבל עכשיו כשראה שיש בהם דלטורים (מקטרגים ומלשינים) כמו שאמרו חז”ל, הבין שזו סיבת הגלות – שאינם מחפשים בחברם נקודה טובה, וגם כלפי משה נהגו כך שלא דנו אותו לכף זכות על שמוכיח אותם מאהבתו, ולא כי דורש רעתם חלילה.
וממילא, אחרי שנודע למשה רבינו מה עיקר חטאם של ישראל ומה עיקר תיקונם, אז מן הסתם זו הייתה עבודתו איתם ללמדם לדון זה את זה לכף זכות, ומעל הכל, לעסוק בזה בעצמו ביתר שאת, כמובא בתורה שהצדיק הוא זה שבעיקר עוסק בזה לדון את הכל לכף זכות ולהעלותם מכף חובה לכף זכות ולעורר ליבם לאביהם שבשמים, שכל זה הוא סוד יציאת מצרים – להעלות את ישראל מעומק טיט היוון של העוונות עד לקבלת התורה, דהיינו להעלותם מכף חובה שהם העוונות לכף זכות שהם התורה והמצוות.
טבע האדם שהוא דן ושופט כל הזמן את הזולת, אם ירצה ואם לא ירצה, לכן מזהירים אותו שיהיה המשפט נוטה כלפי החסד – לכף זכות…
כפי שאתה דן את חברך כך אתה דן את עצמך
מובא בחז”ל, שאותם עבריים ניצים היו דתן ואבירם שהיו רשעים ועוד גרמו צרות רבות בהמשך, וכאשר אמר משה “רשע למה תכה רעך” כוונתו הייתה שגם רעהו כמותו רשע, כי בוודאי אם הם רבים זה סימן ששניהם רשעים מאחר שאינם דנים זה את זה לכף זכות, וממילא דנים זה את זה לכף חובה ועל ידי זה שוקעים בחובתם וברשעותם. כי באמת, כל העניין של לדון לכף זכות הוא מהלך שלם של שינוי כל צורת ההסתכלות, הן על עצמו והן על אחרים, וברגע שאדם רחוק מההסתכלות הזו הוא לא דן לכף זכות גם את עצמו וגם את האחרים, כי זה תלוי בזה.
ואם נעמיק בזה קצת מחשבתנו נראה שזה דבר ברור, שאם אינך רואה את הנקודה טובה שבזולת ממילא מיניה וביה אתה דן גם את עצמך לכף חובה. כי הנקודה טובה, אף על פי שהיא מיוחדת לכל יהודי באשר הוא, כמובא בתורה ל”ד (וכן כותב רבי נתן בהלכות השכמת הבוקר א’) אבל בשורשה אחת אצל כולם – נקודה טהורה של טוב ואלוקות, ואם הנקודה הטובה של השני לא נחשבת אצלך, על ידי זה אתה מוריד גם את הערך של הנקודה הטובה שלך. וכן ההיפך, אם אתה מייקר את הנקודה הטובה של הזולת אתה מיד מייקר גם את זו שאצלך, וכן כאשר אתה מייקר את שלך אתה מייקר את של הזולת. כי כאמור, הנקודה הטובה היא חלק אלוק ממעל והיא אחת בשורשה, וממילא זה הולך לכל הכיוונים. אם נמשיל זאת ונאמר שהנקודה הטובה היא מטבע כסף, וידוע שערך המטבע הוא שווה בכל מקום, וממילא כאשר ערך המטבע עולה אצלך הוא מוכרח לעלות גם אצל השני. ואם אתה טוען שערך המטבע ירד אתה מפסיד בעצמך.
העסק והשמחה במצווה מרומם אותה בכל העולמות
ובזה יובן עוד עניין בתורה שלנו “אזמרה”, שבתחילה כשהקדים רבינו וביאר שצריכים לדון לכף זכות את הרשע, הוא לא האריך כלל בעניין השמחה והחיות שמקבל מזה, ורק אחר כך כשאמר לדון את עצמך לכף זכות – אז שם את עיקר הדגש על השמחה בכל נקודה טובה והחיות שיש לו מקדושת יהדותו. על פי דברינו שלמדנו יובן מאוד, שבהכרח עיקר העבודה של לדון לכף זכות היא של האדם עם עצמו, ושם צריכים את כל העסק שסביב הנקודה הטובה, היינו לשמוח בה ולהחיות את עצמו ולעורר את עצמו וכו’, וכאשר אדם עושה את כל העסק הזה ומייקר כל נקודה טובה ומשמח עצמו בה ומחייה את עצמו בנקודה של קדושת יהדותו, ממילא נקודה זו מתעלה ומאירה בכל העולמות ובכל מי שיש לו נקודה טובה, כמו המשל של ערך המטבע – שכאשר הוא עולה הוא עולה בשווה אצל כולם.
לדוגמה, כאשר יהודי משמח את עצמו בתפילין שמניח ונחשבת בעיניו מאוד מצוות הנחת תפילין, אז מיד מאירה ומתעלה מצוות הנחת תפילין בכל מקום שהיא, ופתאום הרשע שרק הניח פעם אחת תפילין על זרועו וראשו ביום בר המצווה בלבד (מלבד זאת שהקפיד להניחם יום יום במקומם בארון), פתאום נחשבת לו המצווה הזו מאוד והוא עולה על ידה לכף זכות ויכול להתעורר בתשובה על ידי זה, כמובא בתורה. ויתירה מזו, מאחר שהנקודה הטובה בשורשה היא אחת ושייכת לכל מצווה או מעשה טוב של קדושת היהדות, ממילא כאשר אנו שמחים בכל מצווה שהיא כל המצוות נתעלות ונחשבות על ידי זה, ונמצא שכאשר אני משמח עצמי בתפילין השני בנקל לו יותר לשמח עצמו בציצית או בברכה שמברך, וכן על זו הדרך לכל תרי”ג מצוות והמשתלשל מהן.
כפי שאתה דן את חברך כך אתה דן את עצמך…
ויצאו ברכוש גדול של נקודות טובות
ונחזור לעניין גאולת מצרים, שכידוע בקושי נמצאה לנו זכות להיגאל מרוב הכיסויים והלכלוך שהיה על נקודתנו הטובה, לכן היינו צריכים צדיק רחמן כמשה רבינו שהיה לו את הכוח לחפש ולמצוא בכל אחד מישראל, על אף שהיה שקוע בעומק טומאת מצרים, את נקודותיו הטובות, שהיא בחינת ניצוצות הקדושה השייכים לשורש נשמתו, ולכן בעת יציאת מצרים כתוב “וינצלו ישראל את מצרים”, ואמרו חז”ל שרוקנו את מצרים מכל אוצרות הכסף והזהב וכו’, שהם כל ניצוצות הקדושה שהיו כבושים שם בגלות, וממילא תיכף שהוציאו ממצרים את כל הקדושה שגאלו משם עלו גם הם בבחינת “ויצאו ברכוש גדול”, כי היו אלו ניצוצות הקדושה והנקודות הטובות השייכות להם בשורשם שבזכותם יכלו להיגאל ממצרים.
ואיך ומתי מצאו את כל הקדושות הללו, דהיינו האוצרות שהיו כבושים וטמונים אצל המצרים, שהם למעשה נקודותיהם הטובות של ישראל? בימי האפילה, שאז הלכו לבתי המצרים וראו בדיוק היכן מוחבאים אוצרותיהם כמובא בחז”ל, שזה מרמז על העבודה של חיפוש ומציאת הנקודות הטובות בתוך החושך והאפילה. ובאמת, למי שיודע את ערך ויקר הנקודה הטובה אין זה חושך כלל, כמובא בתורה שבכל מקום שהלכו בני ישראל ראו היטב הכל ורק למצרים היה חושך, כי בכוח משה רבינו היה להם אור במושבותיהם לחפש ולמצוא את הנקודות הטובות במקום שהיה נראה חושך ואפילה.
ביעור חמץ לאור הנקודה הטובה
נמצא, שכל גאולת ישראל הייתה בכוח משה וסוד הנקודות הטובות, וכן תהיה הגאולה האחרונה רק בכוח הנקודות הטובות, כי רבינו לימד אותנו דבר חדש ונפלא – שכל התשובה וההתקרבות שלנו להשם יתברך היא דווקא על ידי נקודות טובות, וגם מי שמונח בדיוטא התחתונה ומלא פגמים, כמובא שם, תקנתו היא שיחפש בעצמו את העוד מעט ואין רשע ואז יוכל לשוב בתשובה ולהתפלל ולזמר להשם, כמובא שם. וזאת שמעתי פעם מחסיד ברסלב יקר – שכאשר אנחנו ניגשים לבדיקת חמץ ורוצים לחפש בחורים ובסדקים, דהיינו לפשפש במעשנו ולבער את החמץ, שהוא החטאים והפגמים, אזי צריכים לעשות זאת לאור הנר דייקא, היינו לאורה של הנקודה הטובה שרק על ידה יש את הכוח באמת לחזור בתשובה.
ליל הסדר – ליל העשירות במצוות
ואחרי כן בליל הסדר אנחנו נגאלים וזוכים לעשירות גדולה, כי כבר גאלנו את כל נקודותינו הטובות מעומק הגלות והחושך, לכן נוהגים להוציא כלים יקרים ולהניחם על שולחן הסדר להורות שכל העשירות היא שלנו עכשיו, היינו כל ניצוצות הקדושה וכל הנקודות הטובות – הכל שלנו וברשותנו בגלוי, כי כך למעשה נראית הגאולה השלמה וכך יהיה בקרוב מאוד בעת שיעלה ברצון השם לגאלנו, שכל יהודי ייהנה מכל עשירותו בתורה ובמצוות, שהם כל הנקודות הטובות שזכה כל ימי חייו, ולא יהיה שום חיפוי והסתרה על כל שלל הנקודות הטובות להן זכה כל יהודי, שזה בחינה שמעלה על שולחנו ונהנה מכל העשירות שלו. יהי רצון שנזכה לזה בשלמות במהרה בימינו, אמן ואמן.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב בקישור הזה. וגם, להתרשם ממגוון המאמרים המרתקים שלנו בנושא חג הפסח כאן.