אז איך נעשה את זה: בשלבים או בקפיצה? לחכות או ללכת ‘על עיוור’? התשובה יכולה להפתיע אתכם כי זה בדיוק כמו מתמטיקה שמתחילה עם אחד…
אמונה שלמה
כאשר דיבר אודות חשיבות הנהגת התמימות והפשיטות, ללא הסתבכות במחקרים ובירורים אודות האמונה, רבי נחמן מברסלב אמר: משה רבינו פתח את התורה ללא כל הקדמות פילוסופיות ומחקריות, אלא במילים פשוטות: “בראשית ברא אלוקים”… (בראשית א, א). כלומר, נצטווינו להאמין בבורא עולם באמונה בלבד בלי שום חקירות והשערות (שיחות הר”נ ה).
ה’ אחד. זהו רעיון פשוט ואמיתי. לכן צריך האדם לברוח מקושיות וחקירות, השערות ובלבולים. האמונה העיקרית היא האמונה הפשוטה (שיחות הר”נ, לב) אמונתם התמימה של פשוטי-עם (שיחות הר”נ, לג).
כשהיה רבי נחמן בלמברג (תקס”ח), שמע שבדחן אחד שחרז חרוזים מתבטא: “האלוקים העתיק, העתיק, העתיק…” רבינו מצא במילים אלה מקור השראה. הוא נהג להזכיר אותן שוב ושוב ובכל פעם היה משנן את המילים: “העתיק, העתיק, העתיק…” עוד פעם ועוד פעם. מטרתו של הרבי הייתה ברורה: להחדיר בתלמידיו שצריך להאמין בהשם בפשטות מלאה שהוא עתיק יומין – קדמון לכל הקדמונים, עתיק יותר מן העתיק. והאמונה שלנו בו היא עתיקה ביותר, ירושה שקיבלנו מאבותינו הראשונים, האבות הקדושים. היא לא צצה לאחרונה, והיא גם לא פירות מחשבותיו של אדם כלשהו. אדרבה, מקורה מראשית קיומו של העולם ממש (חיי מוהר”ן תיג).
אולי גם זה יעניין אתכם:
מתחילים באחד וחוזרים אל האחד
כיצד האמונה פועלת? האם עלינו להאמין בטרם למדנו, כלומר ב”אמונה עיוורת”? איך נגיע לאמונה בצורה מושלמת? האם בשלב אחר שלב, או בקפיצה אחת? האם אני אמור להאמין אך ורק בנתיב שכבר הוכחה יעילותו? האם הברירה להאמין או לא להאמין היא בידי? האם קיימת “בחירה חפשית” באמונה? שאלות טובות, טובות מאוד. אך תשובה אחת ויחידה אין!
מי היה מעלה על דעתו ללמד ילד בן חמש שנים אלגברה מתקדמת או חשבון דיפרנציאלי? תחילה מלמדים אותו אחד, אחר כך שניים, ואחר כך חיבור וחיסור פשוטים. עם התקדמותו של הילד והבנתו בתחום המתמטיקה, נוכל ללכת קדימה לקראת פעולות הכפל החילוק, והשברים. ואז מתקדמים לאלגברה, לגאומטריה, לטריגונומטריה וכן הלאה. במקום לפתוח בחשבון דיפרנציאלי, פותחים באחד. כשיסוד זה קיים, בונים שלב אחר שלב את המבנה המתמטי, עד שהסברנו את התמונה כולה.
כיצד האמונה פועלת? האם עלינו להאמין בטרם למדנו, כלומר ב”אמונה עיוורת”? איך נגיע לאמונה בצורה מושלמת? האם בשלב אחר שלב, או בקפיצה אחת? מהי התשובה המיוחלת?…
באמונה המצב דומה בהרבה. מה אנו מבינים באמת על הקב”ה? על היהדות? לכן מתחילים באחד! א-ל אחד! הוא קיים! הוא היה והוא הווה והוא יהיה! זהו הלימוד הראשוני וזה נשאר לנצח. אמנם יש לנו שאלות שונות. ואכן, בשביל לענות על שאלות אלה ועל שאר השאלות שיצוצו בוודאי, עלינו ללמוד עיקרים מסוימים, לכן מתחילים ללמוד. כאשר אוצר הידיעות שלנו יגדל, נוכל להתקדם לדרגות גבוהות יותר. אולם, כמו בלימוד המתמטיקה, כל האמונה נשענת בסופו של דבר על אחד, שזה לא משתנה לעולם! עלינו לחזק את האמונה שלנו. אנחנו מאמינים באלוקים, בא-ל אחד. וכך, כשאנו נחושים באמת הראשונה הזאת, אנו ממשיכים ללמוד עוד. אוצר ידיעותינו תופח. אך שוב, עלינו לשוב לאמונת היסוד שהיא להאמין בהשם, בא-ל אחד. וכן הלאה.
כדי להתחיל, האמונה שלנו מוכרחה להיות עיוורת. מקבלים את הקב”ה גם אם לא יודעים עליו דבר. אך מחובתנו לאחר מכן ללמוד ולהכיר אותו. לכן, מתחילים ללמוד תורה, תורת השם, דבר השם. התורה מגלה את רצון הבורא, את מצוותיו ואת דרכי הגישה אליהם. כלומר, עם צמיחתנו צומחת איתנו האמונה שלנו. שוב, היא לא אמונה עיוורת, הרי רכשנו ידע כלשהו על הקב”ה. אולם, עם תפיחת ידיעותינו אנו מהרהרים ברמה נשגבה יותר של האלוקות – רמה שקודם לכן לא הכרנו אותה כלל. אמונתנו מסייעת בידינו לעבור את כל המכשולים שאחרת עלולים היו לחסום את ההבנה שלנו, את הרמה הזאת. אחר כך לומדים עוד ורוכשים ידע רב עוד יותר. והמחזור חוזר ונשנה. יכולת ההבחנה שלנו גדלה, צוברים דרגות הבנה גבוהות יותר, אך תמיד בכל שלב, יהיה גבוה ורם כפי שיהיה, חייבים שוב לחזור לאמונה הפשוטה: ה’ אחד! וכך להמשיך ולטפס למישורים גבוהים עוד יותר.
בהתחלה האמונה צריכה להיות עיוורת, אחר כך מחובתנו ללמוד ולהכיר את בורא עולם…
אמונה עם דעת
רבי נחמן מלמד: חיוני שתהיה לנו ידיעה יחד עם האמונה. מי שיש לו רק אמונה בלי ללמוד ולרכוש ידיעות בתורה עלול ביום מן הימים ליפול מדרגתו. הוא חייב (לשלב את אמונתנו) בדעת (ליקוטי מוהר”ן, רנה). כאשר האמונה והדעת משולבות יחדיו, הרי הן משלימות זו את זו. אבל זה ברור ללא כל ספק שצריך להתחיל באמונה, אחרת אין בידינו את התשתית עליה נוכל לעמוד, כי בלא אמונה אין בידע שום ממשות. אולם, בשלב מתקדם, גם הידע חיוני. בלעדיו, אנו עלולים ליפול. וללא הלימוד עלולים ביום מן הימים ליפול למוחנו כל מיני עיוותים וסטיות בנושא האמונה. ואמנם, הדרך היחידה לקבוע את אמונתנו היטב כיתד שלא יזוז ממקומו היא על ידי רדיפתנו המתמדת אחר האמת, לזאת מועיל ותומך הידע. עם היותנו בעלי דעת רחבה יותר ויותר, נוכל להבחין איפה בדיוק עומדת האמת. זוהי הדעת התומכת באמונה.
אמונה מוחלטת היא חיינו, נשימתנו ורוח אפנו, אך יש להזין אותה מיד בידיעה ברורה. אמונה ואחר כך דעת וחוזר חלילה: אמונה ואחר כך דעת – עוד פעם ועוד פעם. היהדות היא שביל בטוח ואיתן. היא שרדה למרות כל מדכאיה במשך אלפי שנים. אולם, היהדות תובעת אמונה, אמונה חזקה, אמונה איתנה. אמנם דרכים רבות לה ליהדות. בחרו איפוא בדרך אחת והתחילו את לימודיכם. לימדו עוד ועוד, רכשו עוד ידע, אך ללא רפיון באמונה. חפשו אחר האמת. נהגו בסבלנות. ישנן דרכים רבות בתורה. חפשו ונהלו את חיפושיכם, אך ייאמר בהדגשה רבה חזור והדגש, כל חיפושיכם בתשלובת של אמונה תחילה ודעת לאחריה. בסוף הדרך, תגיעו לכתובת הנכונה.
כך מלמד רבינו: לתלמוד תורה הכוח להנחות את האדם בכל חייו ומפעליו עלי אדמות. ברם, חיוני הוא שתהיה לו אמונת צדיקים, כי רק על ידי זה תנחה אותו התורה אל עבר מחוז חפצו הראוי והנכון (ליקוטי מוהר”ן סא, א).
האמונה היא כוח אדיר בחיים שלנו – בואו ללמוד עליה עוד כאן, וגם לגלות למה חשוב מאוד לשלב את הלימוד ולקבל את התוצאה הכי טובה במשוואה המיוחדת הזאת!