השבוע פרשת כי תבוא. ר’ נתן – בהרבה מהמכתבים שלו, כשזה היה בשבוע של פרשת כי תבוא – כתב “כי תבוא לאומן”,
המעלה של הכרת הטוב
פרשת כי תבוא יוצאת תמיד שבועיים לפני ראש השנה. הפרשה מתחילה במצוות הביכורים, להביא את פירות הביכורים לבית המקדש. זו מצווה מעניינת מאוד בכך שאנשים היו הולכים לשדות שלהם, מוצאים את התאנים, הרימונים, והתמרים שהבשילו ראשונים – והם היו פירות הביכורים. לפני חג השבועות, באביב/תחילת הקיץ – היו מעלים אותם לירושלים ומביאים אותם לכהנים. זו מצווה מיוחדת, הגמרא מספרת לנו איך היא נחגגה. אנשים היו נוסעים – עם סוס ועגלה. מהצפון או מהדרום זה היה כמה ימי נסיעה. וכשהם התקרבו לירושלים, כל האנשים בדרך שראו אותם היו יורדים מהסוסים שלהם, עוצרים מעבודתם בשדה ומריעים להם: תראו אתכם, אתם עושים מצווה כזו גדולה – ביכורים! כי הביכורים משמעותם, אני מכיר בכך שכל מה שקיבלתי זה מהשם, ולכן אני מביא את פירות הביכורים כמתנה ותודה להשם. אני מביא אותם לבית המקדש ונותן אותם לכהן, כי זה מה שנצטוויתי. המביאים היו מתוודים, וכל זה כדי להודות על כל מה שיש לנו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מה עברתי בחיים שלי – פרשת השבוע כי תבוא
להקדים תרופה למכה – פרשת השבוע כי תבוא
זו באמת הפנימיות מאחורי מצוות הביכורים – זה נועד לנו לזכור, כשאנחנו מתקרבים לראש השנה, אל תתלוננו על מה שאין לכם, תודו על מה שיש לכם. ר’ נתן כותב בליקוטי הלכות שלהודות ולשמוח בחלקך הוא השורש לכל המצוות שבתורה. כפי המופיע בתורה תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה.
ברכה או קללה – זה בידים שלנו
הפרשה ממשיכה לדבר על כך שהשם נתן לנו ברכה וקללה. ומספרת שכשבני ישראל יעברו את הירדן ויגיעו לארץ ישראל, ישנם שני הרים ליד שכם, הר גריזים והר עיבל. ששה שבטים עלו להר גריזים, ושמעו את הברכות של עם ישראל באם הם ישמרו את מצוות השם, ושישה שבטים אחרים עלו להר עיבל ושמעו את הקללות באם לא ישמעו אל מצוות השם, סך הכל אחת עשרה ברכות וקללות, הברכות והקללות האלו נועדו לומר ליהודים שאתם יכולים להיות מבורכים או מקוללים – זה תלוי בכם.
לפי מה יקבע אם תקבלו ברכה או חלילה קללה? לפי מה שתבחרו לעשות, אם תבחרו לעשות טוב, אתם תתברכו אוטומטית. אם חלילה תבחרו אחרת, אז תבינו שכל מה שמגיע אליכם הוא רק בגלל המעשים שלכם. אתם אלו שהבאתם את זה על עצמכם, אולי זה לא נראה כאילו עשיתי משהו כל כך רע. אולי בגלגול הזה, לא עשית. אבל אולי בגלגולים קודמים כן עשית. בכל מקרה, השם צודק. השם לא יקלל אף אחד שלא מגיע לו. ויש סיבה לכל דבר, אז עם זה אני צריך להיות שמח. אם אני שמח, אני אברך את השם, ואני אוכל תמיד לעבוד את ה’ בשמחה. ואז אני אתברך.
בהמשך הפרשה יש את פרשת התוכחה בה מופיעים 98 קללות. התוכחה שמשה רבנו נתן לבני ישראל. והוא אמר להם: אם תקיימו את התורה, יהיו לכם הרבה ברכות – והברכות מפורטות – עיינו בפרק כ”ח בספר דברים. אבל אם חלילה לא תקשיבו, ואז מפורטים הקללות, בני ישראל אמרו למשה רבנו, “מי יכול לעמוד בכל הקללות האלה?” ומשה ענה להם שכל זה בא לחזק אתכם.
במילים אחרות, אדם סובל בחיים. אדם מתמודד עם אתגרים. אדם מתמודד עם קשיים. כל זה עבור ההכרה במה שעשיתי נכון, ובמה שעשיתי לא נכון, קבלת אחריות על המעשים, ואז להמשיך בחיים. ולהבין שאם הבעיה הזו התרחשה, משהו גרם לזה לקרות, ואז יודעים במה להשתפר. חשבון נפש פשוט. זה היה הרעיון מאחורי כל הקללות. השם לא מחפש לקלל אותנו – השם רוצה שנעשה טוב. הוא רוצה שנבחר בטוב. שנוכל להגיד, עשיתי כמיטב יכולתי. זה הכל. אתה לא צריך לעשות יותר ממה שאתה יכול. ובטח לא מה שאתה לא יכול. תמיד תנסה לעשות את הדבר הנכון.
גם הקשיים הם לטובתינו גם אם אנחנו לא מבינים אותם כרגע
בסוף הפרשה, משה רבנו אומר, זה כבר 40 שנה, ורק עכשיו התחלתם להבין מה השם עשה איתכם מהרגע שהוציא אתכם ממצרים עד הרגע הזה. למה? ובכן, יש איזו יהירות בגיל הנעורים. הרבה מאיתנו חושבים שאנחנו יודעים – שבטוח שנעשה את העבודה הנכונה, כמו שאמר ילד פעם, כשהייתי בן 17, לא יכולתי לסבול כמה טיפש היה אבא שלי. כשנהייתי בן 22, הייתי המום מכמה אבא שלי למד בחמש השנים האחרונות. זו יהירות הנעורים, החוצפה של הנעורים. אנחנו גודלים. אנחנו כל הזמן מתמודדים עם דברים חדשים בחיים. לוקח זמן, בדרך כלל עד סביבות גיל 40, עד שבאמת, באמת מתחילים להבין מה החיים האלה בכלל. אנחנו מקווים שהשם יעניק לנו את ההבנה הזו מוקדם. למה לחכות עד גיל 40? עדיף להבין את זה בגיל 15, אבל זה מה שמשה רבנו אמר לנו – כל הקשיים השונים הללו, האתגרים, האסונות והדברים הנפלאים שקורים לנו הם כולם חלק מהחיים וצריך לדעת איך לנווט את הדרך ולראות שיש מישהו מעלינו.
השם לא מחפש לקלל אותנו – השם רוצה שנעשה טוב. הוא רוצה שנבחר בטוב. שנוכל להגיד, עשיתי כמיטב יכולתי. זה הכל.
מי ייתן והשם יעזור שנלמד לשלב הכל בחיים שלנו כך שנוכל לראות את הטוב בכל דבר, שתמיד נוכל להודות להשם על מה שיש לי, ולהמשיך בחיים ולבנות בית יהודי אמיתי, אמן ואמן.
