האם מה שאנחנו רואים זה הדבר האמיתי? כשהמציאות מתעתעת בנו זה האות והזמן שבו אנו נדרשים לבדיקת מציאות.
מהי מציאות? רובנו משוכנעים שמה שאנחנו רואים במו עינינו הוא אמיתי ואמיתי לחלוטין.
אבל האם זה באמת כך?
אנחנו רחוקים מספר שבועות מהגבהים הרוחניים שחווינו בתחילת השנה – ראש השה, יום כיפור, חג סוכות ושמחת תורה. קיבלנו החלטות, הבטחנו לעצמנו ש”השנה הזאת בהחלט תהיה שונה”. אפילו התחלנו את השנה החדשה כשאנחנו כבר מיישמים חלק שינויים שקיבלנו על עצמנו (וגם כאלה שגררנו מהשנה שחלפה) ומנסים לחיות חיים רוחניים ומספקים יותר.
אבל אנחנו תקועים.
למה?
כי חשבנו שנוכל להתעלות מעל קווי האופי השלילי שלנו, החסרונות והפיתויים הפיזיים, אבל נראה שהם חוזרים אלינו כמו במעגל אכזרי ובמלוא העוצמה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הנה זה בא: יריית הפתיחה של עונת אחרי החגים
מה עשינו לא בסדר? האם אנחנו חסרי אונים? האם בורא עולם נטש אותנו?
התורה מספרת לנו משהו מעניין על אברהם אבינו: “…וְהוּא יֹושֵׁב פֶּתַח הָאֹוהֶל, כְּחֹום הַיּוֹם…” (בראשית יח, א).
למה אדם צריך לשבת בפתח האוהל דווקא בשעות החמות של היום?
לרבי נתן מברסלב יש הסבר מעניין. הוא מפרש את המילה “יושב” כאומר, שאברהם אבינו לא ישב רק פיזית. אלא, שהוא חיכה בכל מאודו לכניסה הרוחנית, להתגלות הרוחנית שתבוא. “כחום היום” – זה החלק שבו הרצונות של האדם הפיזיים/גופניים/גשמיים בוערים בו בזמן שהוא מחכה ומחכה, עד שיאפשרו לו להיכנס לממדים רוחניים חדשים (ספר עלים לתרופה, מכתב כה).
חשבנו שנוכל להתעלות מעל קווי האופי השלילי שלנו, החסרונות והפיתויים הפיזיים, אבל נראה שהם חוזרים אלינו כמו במעגל אכזרי ובמלוא העוצמה.
ורבי נחמן מברסלב מסביר, שזו דרכו של הצד האחר (של כוחות הטומאה והיצר הרע), כאשר הוא רואה אדם שקרוב ממש לשערי הקדושה ועומד להיכנס בהם, הוא מנסה להרחיק אותו עם בלבולים ומבוכות, השם ירחם. לכן, צריך להיות חזקים, להתעודד מאוד ולא להרפות.
ובלשון רבי נחמן: “על כן נדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאוד מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות כנ”ל. וכל הנ”ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפירוש” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, מח).
רבי נחמן, בסוף דבריו מגלה לנו משהו מדהים ומעודד!
כל ההתרחקות היא כל כולה רק התקרבות!…
התהליך הזה קורה לכולם ואפילו לצדיקים עצומים, “כאשר שמענו מפיהם בפירוש…” לכן אסור לנו לראות את עצמנו באור שלילי בגלל מחשבות ורצונות שחשבנו שבעבר כבר טיהרנו את עצמנו מהם.
דבר שני, עלינו להבין שאנחנו עומדים בפתח שערי קיום רוחני חדש, אם נוכל להתעכב עוד קצת, נרוויח לנצח. אבל אם נשחרר, נתרחק מהקדושה.
ועדיין, מה קורה בזמן ההמתנה כשאנחנו מרגישים שאנו חוטאים בעבודת השם שלנו? איך אז נוכל להמשיך להיות חזקים ולא ליפול או להתייאש חלילה?
רבי נחמן מסביר, שאם אתה לוקח שטח מסוים ומסמן בו נקודת התחלה, ולאחר מכן מסמן נקודה נוספת אפילו במרחק גדול יותר, אם אתה מצייר קווים משתי הנקודות הללו, אז ככל שהם מתרחקים מהנקודה באותה מידה מתרחקים אחד מהשני.
ולגבינו, אם נתנתק מעט מהגשמיות זה יכול להיראות לנו כאילו שלא השגנו שום דבר. אבל בעולמות העליונים, כל תזוזה קטנה שקולה למעבר של אלפי יקומים ואלפי קילומטרים, שזה אכן גדול ויקר.
וזה חיזוק עצום ומעודד גם אחרי שהחודש ה’מואר’, חודש תשרי, חלף ואנחנו עכשיו בתחילתו של חודש חשוון כשיום מתחיל להחשיך מוקדם, יש פחות אור וכולם מתכנסים בבתים שלהם. זה בדיוק הזמן להתכנס בתוכנו, לקחת את כל האור הנפלא של חודש תשרי ולהאיר את עצמנו בפנים עם כל הכוח!
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!