מה גורם לבכי ביום הכיפורים? ובמה זוכים בעקבות הבכי של יום הכיפורים? כל התשובות במאמר מיוחד ומשולב ליום הכיפורים ולחג הסוכות.
הזוהר בספר ה’תיקונים’ דורש את הפסוק: “ותפתח ותראהו את הילד, והנה נער בוכה ותחמול עליו” (שמות ב, ו), על ‘הימים הנוראים’ – ‘ראש השנה’ ו’יום הכיפורים’. כאשר עם ישראל – ‘נער בוכה’, בימים הנוראים, מיד ‘ותחמול עליו’, השם חומל עלינו ומעניק לנו שנה טובה. מכאן אנו למדים שעם ישראל בימים הנוראים נחשב ל”נער בוכה”. מה הקשר בין הבכייה ל’נער’?
לשם כך נעתיק קטע מתוך שיחה פלאית של רבי נחמן:
“לפי הימים הנוראים ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה, כפי שאדם זוכה לבכות בימים הנוראים כך הוא זוכה לאתרוג נאה”. מסביר רבי נחמן: שגור בפי כל, “כל נער יש לו אישה נאה”. בימים הנוראים עם ישראל הם בבחינת ‘נער’ כמו שכתוב בספר התיקונים: “והנה נער בוכה”, מיד “ותחמול עליו” (שמות ב, ו, תיקונים תיקון יא דף כו). ככל שאדם מרבה לבכות בימים הנוראים כך הוא נכנס יותר בקטגוריה של “נער בוכה”, ועל ידי זה הוא זוכה ל’אתרוג נאה’. הזוהר משווה את היופי וההידור שבמצוות אתרוג, בחירת אתרוג ללא פגם, ל’אישה נאה’ שאין שום חיסרון ביופייה, כדברי הפסוק: “כולך יפה רעייתי ומום אין בך” (שיר השירים ד).
את הרעיון העומד מאחורי האמרה ש”כל נער יש לו אישה נאה”, מסביר רבי נחמן כך: “עיקר ההבנה והשכל שיש באדם מקורו במוח. המוח מקבל את חיותו מכך שהוא שואב מהליחות והשמנונית הקיימים בגוף, מערכת הדם והשלד, כולל מאכלים שאדם אוכל ומתפרקים בגופו. לכן, מי שהוא נער, פירושו שהמוח שלו עדיין מכונס בעצמותיו ולא מבוסס ובשל דיו. כלומר, תהליך ההבשלה של המוח ששואב בבסיסו את הליחות והשמנוניות הבסיסיות שבגוף עדיין לא התרחש בשלמותו, לכן גם השכל שלו עדיין לא בשיא שלמותו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל בראש: דפוס החשיבה שלי בעשרת ימי תשובה
כעת נתקדם צעד נוסף, אותו נער שהמוח שלו טרם התבשל דיו, התמצית של המוח שלו שעדיין מכונס בעצמותיו נמשך לבת זוגו שמקורה בצלע (עצם) האדם, כמו שכתוב: “ויקח אחת מצלעותיו” (בראשית ב כא) ולכן היא נאה. כי עיקר היופי וההארה של האדם מקורו מהמוח, כמו שכתוב: “חכמת אדם תאיר פניו”, ומכיוון שהמוח שלו עדיין מכונס בעצמותיו, פירוש הדבר שהיופי שלו מכונס בעצמותיו – באישה שמקורה בצלעותיו – בעצמותיו. כעת רבי נחמן מסכם את השיחה ומסביר: כך גם בהקשר שלנו בקדושה, ובנמשל עם האתרוג, הכוונה שנמשכים שורשי הדעת אל האתרוג, ועיין בכוונות סוד אתרוג ולולב, עיין שם.
כוונת הדברים בפשיטות היא, שאתרוג מרמז לספירה התחתונה – מלכות, מתוך עשר הספירות. לספירת המלכות מתנקזים כל ההשפעות של הספירות שמעליה. סוד הנענועים של הלולב והאתרוג הוא להמשיך את המוחין (השכל, המוח) לתוך הספירות התחתונות. לשם כך, יש להאיר משורשי המוחין, משורשי החסדים שבדעת, למוחין שבשישה קצוות (הספירות האמצעיות) וכך הם יגיעו היישר אל האתרוג המסמל את הספירה התחתונה, ה’מלכות’. זה ההסבר הפשוט לדברי האר”י העמוקים בכוונת הנענועים (שיחות הר”ן פז).
האדם נדרש בכל עת להשליך את החכמות ולנהוג בפשיטות גם כאשר הוא משיג חכמות התורה. ובכל פעם שהוא משיג השגה חדשה, עליו לבדוק את עצמו היטב שהוא לא מנתק אותה מליבו!
דבר נוסף שחשוב לדעת, ולאחר מכן נקשר את הדברים ליום הכיפורים, הוא: שהתפקיד שלנו הוא תמיד להשליך את החכמות ולנהוג בפשיטות. במובן הפשוט של הדברים, הכוונה להשליך את החכמות החיצוניות והפסולות ולנהוג בפשיטות לפי התורה. אולם רבי נחמן מלמד שאין די בכך, האדם נדרש בכל עת להשליך את החכמות ולנהוג בפשיטות, גם כאשר הוא משיג חכמות התורה. בכל פעם שהוא משיג השגה חדשה, עליו לבדוק את עצמו היטב שהוא לא מנתק אותה מליבו. להיפך, עליו לקשר כל חכמה שהוא משיג ישירות לליבו. זו הכוונה להשליך את החכמות ולנהוג בפשיטות, כלומר לקשר כל חכמה ‘חכמה מנותקת’ ללא מעשים, ל’פשיטות’, לעובדות ומעשים פשוטים.
זה הפירוש בדברי חכמינו “לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה”. כלומר, בכל חכמה, בכל דרוש, בכל השגה צריך שיתקיים התהליך המבורר הזה שבו האדם בודק את עצמו היכן הוא עומד בהגברת הפשטות והצד המעשי, להרבות במעשים טובים לעומת החכמה. דבר זה נרמז גם במאמר חכמינו ז”ל: “כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו אין חוכמתו מתקיימת” (אבות ג, יא) מכיוון שהכל תלוי בקיום המעשים ולא בריבוי החכמה. אדרבה, רק כאשר מעשי האדם מרובים מחכמתו יש בכוחם לתחזק את חוכמתו ולהעניק לה קיום ותכלית, אחרת אין כל מטרה והישג בחכמה (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ה, טו עפ”י הסבר רבי נתן).
התפקיד שלנו הוא תמיד להשליך את החכמות ולנהוג בפשיטות…
כעת נוכל להבין מה קורה ביום כיפור:
כל העבודה שלנו בראש השנה וביום כיפור הוא להמשיך את המוח אל הלב, את הדעת אל הלב, לראות כמה אנחנו באמת קשורים לעצמנו ולא סתם הולכים בחכמות. דווקא בימים הנוראים אנחנו בודקים את עצמנו בשבע עיניים היכן אנחנו עומדים עם הידע שלנו ועד כמה אנחנו עושים בו שימוש אמיתי. הרי כולנו יודעים ש’מלא כל הארץ כבודו’, שהשם מושל וכבודו ממלא את כל העולם, אבל האם אנחנו אכן עומדים גם במעשים שלנו במקום זה? במילים אחרות, האם המעשים שלנו תואמים את רמת הידיעה שלנו?
כשאנו מגלים שלצערנו הרב אנו רחוקים מאוד מיעד זה הלב שלנו מתעורר לבכייה גדולה, כי אפילו מהידיעה הקטנה שלנו אנחנו רחוקים, קל וחומר כמה אנחנו רחוקים מידיעות נשגבות שהיה ראוי שנשיג. כאשר בכייה זו מתעוררת אנו מרגישים כמו אותו ‘נער’ שטרם השיג בשלות כלשהי, ואז המוח שלנו מכונס בעצמות. בהקשר שלנו הדבר נעשה במכוון, אנו ממשיכים את המוח שלנו, את שורשי החסדים שבדעת אל המוחין שבשישה קצוות, ומשם היישר אל הספירה התחתונה ה’מלכות’. זה בדיוק מה שצריך לתקן ביום כיפור – את ספירת המלכות. כאשר המעשים שלנו כראוי מתגלית מלכותו של השם בעולם, וכידוע ספירת המלכות מקבילה לעולם העשייה (כמבואר בזוהר שספירת המלכות מקננת בעשייה). ואז אנו זוכים להמשיך אתרוג נאה בסוכות.
יהי רצון שנזכה לתשובה שלמה ומחילת עוונות ביום הכיפורים ולתקן את המלכות, לגלות את מלכותו עלינו ועל כל העולם, ולזכות לאתרוג נאה ולחג סוכות שמח ושנה טובה ומבורכת!
(על פי ליקוטי הלכות, יום כיפור ב)
מאמרים נוספים ומרתקים בנושא יום כיפור ועשרת הימים הנוראים תמצאו כאן!