אתה מה שאתה אוכל! מה? מדוע? וכיצד? רבי נחמן מלמד אותנו למה זה קורה לנו עם שלוש שאלות מפתח!
לפי תורת הקבלה, פרעה מלך מצרים מסמל את העורף ואת הגרון. השעבוד ששעבד את העם היהודי סימל את שליטתו בכוח הדיבור הקדוש, ובפועל לא נתן להם לזעוק ולהתפלל להקב”ה. לכן, רק כאשר מת מלך מצרים, נאמר: “ויאנחו בני ישראל מהעבודה ויזעקו”! – רק אז התאפשר להם לקרוא בקול, וכשנגאלו ממצרים נגאל הקול (לכן נקרא חג “פסח” המרמז ל”פה – סח”).
לפרעה היו שלושה עבדים: שר המשקים, שר האופים ושר הטבחים, המקבילים לקנה, לוושט ולווריד הראשי שבצוואר (היוגולרי) ושכולם עוברים דרך הגרון. אלה הם ה”שרים” הראשיים של כל התאוות והם יונקים את עוצמתם מפרעה, מקור הטומאות (ליקוטי מוהר”ן סב, ה). לכן, המגע שלנו עם שלושת העבדים הללו, דבר שקורה כל זמן שאוכלים, מביא אותנו לידי מגע ישיר עם פרעה עצמו.
מכיוון שהדבר הזה כלל לא רצוי, האם היה מוטב לו לאדם המבקש לגדול ברוחניות להתרחק מהאכילה? ברור שדבר זה אינו אפשרי. ולא רק, אלא שהוא אסור, מכיוון שאם נשלול מעצמנו את התזונה נמות, וזאת בוודאי לא התוצאה המבוקשת לכיסופים והרצונות הרוחניים שלנו. לכן, צריך לאוכל, חייבים לאכול, אבל עושים זאת בגדר של עבודת הקודש.
האם קיימת דרך לאכול ולהימנע ממגע עם שרי פרעה (משקים, אופים, טבחים) ועל ידי זה לחלץ את עצמנו מסכנותיו של מוות רוחני? התשובה היא – כן. כיצד? על ידי גילוי הרחמים כלפי הגוף שלנו. כלומר, על ידי ההיטהרות וההזדכות, על ידי ההימנעות מההפרדה בין צרכינו הגשמיים לצרכינו הרוחניים.
“אינך אלא מה שאתה אוכל” – קובעת האמירה, וזה כל כך נכון.
נכון גם, כפי שמראה לנו רבי נחמן מברסלב, ש”אנחנו ‘כיצד’ אנו אוכלים ו’מדוע’ אוכלים”. ואם אכן אוכלים כראוי – אנו ניצלים מלהשתעבד בידי עוזריו של פרעה בזמן שאנו עוסקים באכילה והשתייה ושאר צרכי הגוף.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“מה” אנחנו אוכלים? כותב רבי נחמן: מזון האדם מוליד טבע באדם כפי טבע המזון (ספר המידות דעת א, ד).
הדרישה המובנת ביותר בתחום “מה שאוכלים” היא שנאכל מזון כשר. מזונות לא כשרים מובילים אותנו הישר אל תוך ידיו של פרעה. התורה מצווה עלינו: “ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם… והתקדשתם והייתם קדושים” (ויקרא יא, מג-מד). אומר רש”י (לפסוק מג): שהפסוק מתייחס לאכילה. שאם ייטמא האדם בעולם הזה, הוא יהיה טמא גם לעולם הבא. ובתלמוד מוסיף שהמילה “נטמתם” נכתבת כך (חסרת א) כדי ללמד אותנו שלא רק שהוא “מטמא” את האדם, הוא “מטמטם” אותו (יומא לט, ע”ב). עצם המעשה של אכילת מזון לא כשר, אפילו מעט, מטמא את האדם האוכל אותו וכפי שרש”י מסביר, שטמטום הוא מלשון סתימה – שסותם ממנו את כל מעיינות וצינורות החכמה.
רבי נחמן טיפל באכילה על כל גווניה, הוא הזהיר גם מפני אכילת מזונות לא בריאים לגוף. כמבון, בימיו לא היו מצויים עדיין המאכלים המעובדים בתוספות כימיים שונים, אבל שני מזונות הזכיר במפורש כלא-בריאים ושי להימנע מלאכול אותם: בצל חי ופרי בוסר (שיחות הר”ן רסה, ליקוטי מוהר”ן חלק ב, פח).
האם קיימת דרך לאכול תוך הימנעות ממגע עם שרי פרעה (משקים, אופים, טבחים), ועל ידי זה לחלץ את עצמנו מסכנותיו של מוות רוחני? התשובה היא – כן. כיצד? על ידי גילוי הרחמים כלפי הגוף שלנו…
“מדוע” אנו אוכלים? לא די לאכול, להקפיד על “מה” שאוכלים, ושיהיו המאכלים כשרים ובריאים. הרבה תלוי גם ב”סיבה” לאכילתך. האם המניע לאכילתך הוא תאווה לאוכל? כמובן, לפני שאתה מנסה להשיב לשאלה זו תרצה בוודאי לדעת מהי תאווה לאכול.
רבי נחמן מסביר את הגדרת “התאווה” לאוכל כרצון בלתי נחוץ. הוא מציין, שאדם המסוגל לאכול הרבה, חופשי הוא לעשות זאת. זה לא נחשב עדיין תאווה לאוכל (שיחות הר”ן קצג). מצד שני, אכילת מעט – אם המניעים שלה הם הרצון ולא הצורך – נחשבת תאווה לאוכל. יש כאלה שאוכלים כמויות גדולות מכיוון שכימיית גופם דורשת זאת מהם. אחרים לא זקוקים לאוכל רב. כל אדם שונה מחברו. אם אתה צריך לאכול הרבה, אכול. ואם לא, אל תעשה זאת.
גישתך לאוכל היא העושה את ההבחנה. מדוע אתה אוכל? האם אתה זקוק לתזונה, או לבטן מלאה? או סתם להתענג? האם אתה אוכל מכיוון שגופך צריך לחדש את כוחו? או שמא משום שטעם האוכל מגרה אותך?
אחת הדרכים הטובות ביותר לבדוק את זה היא גישתך לטעמו של המזון. רבי נחמן אמר פעם, שההקפדה על מה שאוכלים, כלומר “לברור” – את זה אני אוכל ואת זה אני לא אוכל כי הוא אינו ערב לחיכי – נחשב לתאוות אכילה (אבניה ברזל, עמוד כא). האם אתה בררן? האם החיך שלך צריך להתפנק? או שמא תסתפק במזונות פשוטים – מה שמונח לפניך על השולחן? האם אתה זקוק למזון משובח? אם האוכל אינו “בדיוק כך”, מהי תגובתך?
ה”שולחן ערוך” פוסק, שבשבת מצווה לאכול דגים, בשרים ומעדנים שונים. אולם, בעיקר מה שצריך לדקדק הוא מאכלים הערבים לחיכו של האדם (משנה ברורה רמב, ב). רבי נחמן לא התכוון מעולם לכך שהאדם יחפש לאכול מאכלים שאינם ערבים לחיכו. כוונתו הייתה, שכאשר אתה בא לאכול ומגישים לך את ארוחותיך עליך לאכול את מה שמונח לפניך מבלי לחפש מעדנים משופרים יותר שאינם לפניך (שיח שרפי קודש א-י). העיקר לא לנהוג במזון כ”בררן” וכאיסטניסט. נוכל כולנו ללמוד מרבי נחמן מטולטשין, חסידו הקרוב ביותר של רבי נתן, אשר מעולם לא תיבל את מזונו שהוגש לו (אבניה ברזל עמוד כא).
מזון האדם מוליד טבע באדם כפי טבע המזון (רבי נחמן מברסלב, ספר המידות דעת א, ד)
ידוע לכולנו שאכילה יתירה מזיקה, אך צריך גם לדעת שההיזק הוא לא רק גשמי טהור, אלא יש בזה גם הפסד רוחני. כמו בכל דבר בבריאה, למזון יש מקור שממנו הוא יונק את חיותו הרוחנית. וזאת – מכיוון שהתיאבון באדם הוא כוח רוחני. בעוד שאתה משביע את תאבונך, האנרגיה שבו עוברת למזון ובכך מקבל הלה את החיות שהוא זקוק לה. לכן אכילת כמות נאותה מיאה לאדם את הבריאות: את המזון ואת החיות. הבעיות מתחילות כאשר כבר השבעת את התיאבון שלך ובכל זאת אתה ממשיך לאכול. למזון הנוסף אין מאין לשאוב את חיותו. לכן, הוא שואב אותו ממך עצמך – מהחיות ומהכוח שלך. הדבר מזיק מאוד גם מבחינה פיזית, לכן “להתפטם” גורם לחולי ולמחלות גשמיות ומדלדל את הכוח והחיות הרוחניים שלך (ליקוטי מוהר”ן, רנז).
במקום אחר, מלמד רבי נחמן שאכילה יתירה נותנת כוח לגוף, בעודה מחלישה את הנשמה (שם, חלק ב, א). לכן אכילה יתירה גורמת לצרות כפולות. היא מרוקנת את גופך מחיותו, ומחזק בו-זמנית את הסיטרא-אחרא על ידי החלשת נשמתך.
“כיצד” אוכלים? כיצד יש לאכול? העיקר הוא להבין שחשוב השבר. שולחנו של אדם דומה למזבח, הוא מטהר אותו מכל חטאיו (ספר המידות אכילה א, ז). אם כך המצב, אז בוודאי חשוב כיצד אוכלים.
רבי נחמן מדריך אותנו: התרגל לאכול שלא בחיפזון, בשלוות נפש ובנימוסים. הימנע מלחטוף נגיסה מהירה בעודך במרוץ מטורף למקום כלשהו. גם אם אתה לבד, אכול באותו כבוד שהיית מגלה אילו ישב לשולחן אדם חשוב (חיי מוהר”ן מס’ תקטו).
נקודה זו באה על הדגשתה כאשר רבי נחמן מדבר על ערך הצום: ערכו העיקרי של הצום הוא בדרך שבה אתה מסיים אותו. אל תטרוף את המזון, אדרבה, אכול אותו בשלווה וללא חיפזון (שיח שרפי קודש א-פב).
חשוב מאוד לא לאכול כשכועסים. אל תשב לשולחן כאשר אתה כעוס ומעוצבן, עשה גם כמיטב יכולתך שלא להתעצבן במהלך הסעודה. מושב הכעס הוא הכבד, האיבר הקשור ביותר עם הדם. הכבד קשור גם לעשיו. כוחו בחרב, בשפיכת דמים. מכיוון שכך, כעס מקנה כוח לעשיו, שהוא התגלמות הסיטרא-אחרא. וכן ההיפך הוא נכון: שליטתך בכעס מקנה כוח לשכלך (ליקוטי מוהר”ן נז, ו).
ישנם דברים חיוביים שאפשר לעשות כדי להבטיח שפרעה וחבר מרעיו לא ישפיעו על אכילתנו ולא יהיה להם חלק בו. נוכל להוסיף קדושה להרגלי האכילה שלנו באמצעות כמה הנהגות, כמו: נטילת ידינו בדקדוק קודם לסעודה, אמירת הברכות בכוונה כראוי, לימוד דבר תורה ושיחות של קדושה (בין מנה אחת לשנייה) וכו’.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו לעבור את הגשר הצר. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש, תמצאו בקישור הזה.