לא צריך להיות עו”ד בשביל ללמוד משפטים, גם לא צריך ללמוד משפטים בשביל להיות עו”ד, משפטים לומדים קודם כל כדי ללמוד לחיות כמו יהודי. ואז (אם רוצים..) אפשר גם להיות עו”ד…
פרשת השבוע היא פרשת משפטים. השבוע בפשטות, אנו לומדים משפטים. לא צריך להיות עו”ד בשביל ללמוד משפטים, פרשת משפטים מלמדת אותנו את חוקי התורה ומשפטיה בכל התחומים בחיים: דיני שומרים, דיני נזיקין, אבידה, גניבה וגזילה ועוד, בכל וריאציה אפשרית, וזה שייך לכל אחד ואחת מאתנו כדברי התלמוד על הפסוק בפרשתנו (שמות כא, א): “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”: “השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה” (קידושין לה א).
בעוד חוקי מערכת המשפט הינם תוצאה של היגיון אנושי המחייב מערכת משפטית בעולם בכלל ובכל מדינה באופן פרטני, קיום משפטי התורה, לעומת זאת, אינו בגלל ההיגיון האנושי אלא אך ורק בגלל הצו אלוקי כמו כל מצווה רוחנית שבתורה, כפי שמלמד רבי נחמן:
“על איש ישראלי אין שייך לומר ‘ארנטליך’ (אדם ישר), כי אומות העולם יש להם הנהגות נימוסיות מה שהשכל והיושר מחייב, שזה נקרא ארנטליך, אבל ישראל עם קדוש אפילו אלו המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהיושר והשכל מחייב, אפילו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ מצד חיוב השכל והיושר רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו, שציווה עלינו בתורתו לעשות כך”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נחמן מסביר בכך את דברי הפסוק: ‘דרך מצוותיך ארוץ’ (תהלים קיט לב), היינו שאפילו המצוות וההנהגות שנקראים ‘דרך’ דהיינו שהם מדרך הארץ, שמצד הדרך ארץ והיושר מחויבים להתנהג כך, כגון לבלי לגזול את חברו וכיוצא בזה. אמר דוד המלך עליו השלום שאפילו אלו המצוות שהם בחינת ‘דרך’ כנ”ל, ‘מצוותיך ארוץ’. היינו שאינו מקיים מצד דרך ארץ, כי אם מחמת מצוות התורה הקדושה” (שיחות הר”ן קט”ז).
ההיגיון האנושי מוגבל. פעמים רבות המערכת המשפטית בנויה לפי ההיגיון שלנו, אבל המוח האנושי מוגבל. ניקח לדוגמא שתי מצוות המופיעות בפרשה ונראה איך ההיגיון של הבורא הוא נשגב מבינתנו. הפוך ממה שאנחנו היינו חושבים. כאשר לומדים את דיני התורה מבינים כמה עמקו מחשבות הקדוש-ברוך-הוא.
בעוד חוקי מערכת המשפט הינם תוצאה של היגיון אנושי המחייב מערכת משפטית בעולם, קיום משפטי התורה, לעומת זאת, אינו בגלל ההיגיון האנושי אלא אך ורק בגלל הצו אלוקי כמו כל מצווה רוחנית שבתורה…
דוגמא ראשונה: פרשת משפטים פותחת בדיני ‘עבד עברי’. כמה נמוך ושפל אדם שמכר את עצמו לעבד. לא רק שפל פיזי, גם נפשית, מורלית ורוחנית מדובר בשפל חסר תקדים: התורה מתירה לאדון לחייב את העבד לשאת שפחה נכרית כדי להוליד ממנה ילדים נכרים שיהיו עבדים לאדון לנצח. הייתכן? יהודי יישא שפחה נכרית? והתשובה היא כן! עבד זה ירד לרמה כל כך נחותה, זה המקום הרוחני השפל שבו הוא עומד. המציאות העגומה משקפת בצורה מבהילה את הרמה הרוחנית הירודה שלו. עם זאת, נראה איך ההיגיון האנושי שלנו הפוך מהמחשבות העמוקות של הבורא:
התורה קובעת שהאדון יכול להשיא אותו לשפחה נכרית אך ורק אם העבד היהודי כבר נישא לאישה יהודייה. אם העבד טרם נישא ליהודייה, האדון אינו רשאי להביא לו שפחה נכרית. ההיגיון שלנו היה אומר: להשיא שפחה נכרית לעבד שנשוי לאישה יהודייה?! להיפך, אם הוא טרם נשוי עם יהודייה עוד אפשר להבין, אך אם הוא נשוי ליהודייה כיצד יתכן להשיא אותו עם שפחה נכרית?
כאן אנו רואים את עומק הרחמנות של השם: עיקר היראת שמים הוא בעניין הבושה מחטא. לכן המילה ‘בראשית’ נדרשת בשני אופנים: ‘ברית אש’ ו’ירא בשת’. היכולת להתגבר על התאווה ולהתמלא בושה מלחטוא, לעומת הפקרות וחוצפה ללא כל יראת חטא. לכן, כאשר העבד נשוי לישראלית כבר היה לו את החיבור היסודי עם אישה כשרה, שבמקורה היא ‘אישה יראת השם היא תתהלל’, ויש תקווה שיהדותו תישמר. אך אם הוא טרם נישא לישראלית, אם הוא יתחבר עם שפחה נכרית שמקורה בעזות ללא יראת חטא, לא תהיה לו תקומה בקדושה והוא עלול לאבד לחלוטין את קדושת יהדותו. ראו כמה רבים הרחמים של הבורא על אדם נחות ועלוב שרמת הקדושה שלו תואמת לשפחה נכרית, ובכל זאת, הבורא מרחם גם עליו וכדי למנוע ממנו כיליון רוחני הוא מונע מהאדון להשיאו לשפחה כנענית.
מהמצלמה הזאת אי אפשר להתחמק…
דוגמא נוספת ממצווה המובאת בפרשה: אם אדם נתפס בגניבה הוא משלם תשלום כפול: “אם המצא תמצא בידו הגנבה… שנים ישלם” (שמות כב ג). לעתים התשלום גם עלול להגיע לפי ארבעה או חמישה: “כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה” (שם כא לז). גם כאן זה נוגד את ההיגיון: הייתכן שאדם גזלן המבצע שוד לאור יום יהיה זכאי להנחה וישלם רק פעם אחת, ואילו גנב שגונב בהיחבא באמצע הלילה ישלם כפול, ולעתים גם פי ארבע וחמש? מה ההיגיון?
התשובה היא: גזלן אינו משקר את עצמו, הוא פושע, המעשה שלו חמור. הוא וכולם יודעים זאת. אולם לשקר אין גבולות, כאשר אדם משקר פעם ופעמיים זה הופך אצלו לאמת. גנב שבא באישון ליל וחותר בבית חברו, עושה מעשה שקר, הוא מרמה את עצמו וחושב שהוא מרמה את הבורא. אדם עובר עבירה ויש לו תחושה: איך הצלחתי לחמוק מהמצלמה של השם, הוא לא העניש אותי כי הוא לא ראה אותי. שטויות! ועוד איך הוא ראה אותך! הבורא רואה הכל!! ההתעלמות ‘כביכול’ היא רק לאפשר את כוח הבחירה. בסופו של דבר החשבון יוגש, הכל מתועד ומצולם!
לכן, כאשר הגנב נתפס הוא משלם כפול, זה מרמז על כוחות הרוע והשקר המעלימים את האמת. בסוף השקר מתגלה כלא כלום, ולא רק שעליו להחזיר את הקרן, כלומר להודות באמת, אלא כל הטוב שהוא ‘בלע’ באמצעות השקרים הוא יצטרך לשלם כנגד זה כפל וגם פי ארבעה וחמישה.
ללמדנו, שההיגיון של הבורא אינו נתפס בדעתנו, ורק מחוקי התורה אנו לומדים את עומק מחשבות הבורא. כל המצוות אנו עושים רק בגלל הציווי של הבורא, ולא בגלל שאנו מבינים בהיגיון האנושי שלנו שעלינו לקיימן.
זה ההסבר בדברי חכמינו: “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם”. אומות העולם מקיימים מערכת משפט מכוח היושר וההיגיון האנושי המחייב זאת. אולם אנחנו עם ישראל מקיימים את המצוות – גם מה שההיגיון מחייב – רק בגלל הצו האלוקי, לכן רק אנחנו קרויים ‘אדם’, ראשי התיבות של המילים: ‘דרך מצוותיך ארוץ’ הם ‘אדם‘.
(מקורות: שיחות הר”ן קטז, ועל פי ליקוטי הלכות בכור בהמה טהורה ד, והלכות גניבה ה).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.