התוכחה לא נועדה לפרוק את הכעס או התסכול שלך, או להראות לאדם האחר שאתה חכם ממנו, היא משהו גדול יותר כפי שמגלה לנו רבי נחמן!
“אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל” (דברים א, א). רש”י אומר, מכיוון שאלו דברי תוכחה ומשה רבינו מונה כאן את המקומות שבהם בני ישראל הכעיסו את הקב”ה, אבל מתוך כבוד אליהם הוא רק רומז עליהם.
ואומר רבי נחמן מברסלב למרות שתוכחה היא דבר חשוב מאוד, וכל אחד חייב להוכיח את חברו אם ראה אותו מתנהג שלא כראוי, בכל זאת, לא כל אחד יכול להוכיח. וכמו שאמר רבי עקיבא: אני תוהה באמת אם יש מישהו בדור הזה שיכול להוכיח. ואם רבי עקיבא אמר כך בדורו שלו, על אחת כמה וכמה זה נכון בדור שלנו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לראות טוב: הגיע הזמן להחליף משקפיים
ובלשונו: “אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל, וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט): הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, אַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (ערכין טז:): תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ. וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זֹאת בְּדוֹרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁיו…” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ח).
למרות שתוכחה היא דבר חשוב מאוד, וכל אחד חייב להוכיח את חברו אם ראה אותו מתנהג שלא כראוי, בכל זאת, לא כל אחד יכול להוכיח.
מטרת התוכחה היא לא לפרוק את הכעס או התסכול שלך, או להראות לאדם האחר שאתה חכם ממנו. רבי נחמן מסביר שמטרת התוכחה היא להוציא את הניחוח היפה שאדם העומד מולך:
“כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם. כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע; כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַחֲלִישׁ אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת…” (שם).
לכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל להיות צדיק גדול מאוד, או חלילה להיפך – רשע גדול מאוד. הסוג הנכון של תוכחה צריך לעורר ולחזק את תכונותיו הטובות של האדם, להחיות אותו ולעזור לו להיות אדם טוב יותר. תוכחה מהסוג השלילי תביא להשפעות הפוכות.
והנה סיבה מספיק טובה למה צריך להיות זהירים כשמדברים עם אנשים. צריך לדעת מה לומר ולמי אתה יכול לומר את זה. לדעת איפה ומתי. לדעת גם מתי לשתוק ופשוט לא לומר כלום. אתה גם צריך לדון אחרים לכף זכות, מכיוון שכך אתה פותח ‘דרך מילוט’ שתאפשר למוכח לוותר על חטאיו ולשנות את דרכו, להפסיק לעשות את הדבר השלילי שהוא עושים.
וגם את עצמך אתה צריך להוכיח באותו אופן. לא משנה עד כמה מעשי העבר (או ההווה) שלך לא טובים, אל תדון את עצמך לרעה ולכף חובה. למה? כי אין לך מושג כמה אתה באמת משתדל ואפילו מצליח לעשות טוב. אתה לא יודע אילו גלגולים חיית בעבר, מה עברת במהלך החיים האלה, ואילו כוחות יש ליצר הרע שלך. בסך הכל, יש לך את הפוטנציאל להיות הצלחה רוחנית אדירה למרות מה שנראה לך כלפי חוץ.
אל תבזה אף אדם – אפילו לא את עצמך! אל תחמיר עם עצמך עד כדי כך שתאבד תקווה ועניין בחיים הרוחניים שלך, או בכל תחום אחר בחיים – כי זאת ממש התאבדות. היכולת שלך לעשות את הדברים הלא נכונים עם גישה כזו רק תגדל. ואז מה יהיה? לכן אומרת התורה שספר דברים הוא תוכחה של חסד. משה רבינו מלמד אותנו כי למרות שהכעסנו את הקב”ה עם עגלי הזהב והמרגלים שלנו – הפרטיים והכלליים, וכל שאר הטעויות והחטאים שלנו, גדולים או קטנים – הקב”ה עדיין אוהב אותנו ומרחם עלינו.
ומה בורא עולם רוצה מאיתנו? לירא אותו, כלומר להתפלל אליו. כי דרך המילוט העיקרית היא לזעוק מעומק הלב, ולא משנה מי אתה ומה אתה. לעולם אל תתייאש, לעולם אל תחשוב שחלילה שאם תפנה לבורא עולם ותזעק אליו ותבקש ממנו שיעזור לך אז חלילה זה לא יקרה. ההיפך – העזרה בוא תבוא!
בהיותנו מי שאנו אנחנו צריכים ‘משה רבינו’ – מורה דרך ומנהיג אמיתי שיזכיר לנו את זה, על כך כותב רבי נחמן:
“וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחֲרֵי מַנְהִיג אֲמִתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. כִּי כָל מַנְהִיג וּמַנְהִיג יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה, וְגַם עַכְשָׁיו, שֶׁבָּטְלָה הַנְּבוּאָה, אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לְהַמַּנְהִיג בְּחִינַת (במדבר יד): “רוּחַ אַחֶרֶת”, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זָכָה לִהְיוֹת מַנְהִיג, כִּי בְּלֹא זֶה, מִפְּנֵי מַה יִּזְכֶּה זֶה דַּיְקָא לִהְיוֹת מַנְהִיג וְלֹא אַחֵר” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ח).
עם מדריך/מורה רוחני כזה האמונה שלנו יכולה להגיע לשלמות. וכשכמות מספיקה מאיתנו ישיגו אמונה כזו אז יבנה “עולם חדש”, העולם לו אנו מחכים אלפי שנים, במהרה בימינו אמן!
(מבוסס על דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ח, ודברי רבי נתן, ליקוטי הלכות, הלכות ערלה ד, טז).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.