למה אנשים חושבים שהאושר שלהם נמצא במקום אחר ורק שם יהיה להם טוב? אם נהיה כאן הכל יהיה כאן! נפסיק להתאכזב ופשוט נתחבר ל… עצמנו!
לפעמים המרחק בין מיתה לחיים הוא כחוט השערה.
זה נכון גם במובן הפשוט, וגם במובן העמוק של ההבדל בין חיים הראויים להיקרא חיים ובין חיים שאינם ראויים להיקרא חיים, עליהם נאמר נוח לו לאדם שלא נברא ח”ו. אותו החוט שערה המבדיל בין מיתה לחיים הוא המבדיל בין הטוב והרע, כמו שידוע מאמר חז”ל על כך שלעתיד לבוא רשעים בוכים וצדיקים בוכים – רשעים בוכים שרואים שיצר הרע שהיה נראה להם כמו הר הוא בעצם רק חוט השערה, וצדיקים בוכים שרואים שיצר הרע שהיה נראה להם כחוט השערה הוא גדול כמו הר – ובין כך וכך, ממה נפשך יש כאן חוט השערה שעושה את כל ההבדל.
במה דברים אמורים?
לא משהו מסובך בכלל, אלא מדובר על חיי היומיום של כל אחד מאתנו – מקטן ועד גדול, היכולים להיות מלאים בכל טוב או ההיפך ח”ו, והכל תלוי בחוט השערה. על חוט ההשערה הזה נאריך קצת כדי להבין מה הוא ובמה הוא מתבטא.
למעשה, החוט הזה הוא הצינור דרכו אנו מקבלים חיים. והוא החוט הקושר אותנו אל המציאות של החיים, שכאשר אדם זוכה להיות קשור אל המציאות האמיתית, אפילו בחוט השערה, אזי מגלה את כל הטוב שהשם יתברך מרעיף עלינו בכל רגע ורגע של חיים. ואילו כאשר החוט הזה מתנתק, אזי כל הטוב שבעולם לא בא לידי ביטוי כלל והעולם חשך בעדו ח”ו.
כי באמת, במציאות האמתית של הבריאה אור השם מאיר ושופע כל הזמן, וכל רגע של חיים מלא בהארת פני הבורא, הארת הרצון העליון שממנו החיים כמו שכתוב “באור פני מלך חיים” – אם יש חיים, יש הארת הרצון המשפיע החיים. אלא שבריבוי השתלשלות החיים מהרצון העליון ועד שמגיע אלינו בני אדם יכול להישכח ולהסתיר הרצון הנובע כל זאת, ואנו נאחזים בטבע, במקריות ובהרגל וממילא מתנתקים ממקור החיים. נמצא, שאנו צריכים למצוא מהו הדבר שעל ידו ובעזרתו נשאר מקושרים ומחוברים למקור החיים שהוא הרצון העליון.
אולי גם זה יעניין אתכם:
עמוד אחד יש בעולם ושמו צדיק. כדי לזכות שיאיר הרצון בכל מה שקורה פה בעולם התחתון אחרי כל ריבוי ההשתלשלויות, צריכים להיות מקושרים לחכם וצדיק הדור המגלה ומאיר את הרצון עד למקומות הנמוכים ביותר, שעל זה דיבר רבי נחמן מברסלב בהרחבה בתורה “כי מרחמם” (ליקוטי מוהר”ן תנינא תורה ה), וגילה שלצדיק יש את הכוח להאיר למקומות הכי נמוכים וארציים ש”מלא כל הארץ כבודו”.
ומה פירוש מלא “כל הארץ” כבודו?
שמאיר שכל הארציות והגשמיות מושרשת באור השם, היינו כבודו, וזה העניין הוא הכרח גמור שיהיה כך, כי בלעדי זה לא יתכנו חיים עלי אדמות, לכן חיים שהם בלי הארה זו אינם נקראים חיים, ועל זה נאמר “נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר” – שהארת הצדיק והחכם מחייה את המתים והנבולים בעפר הגשמיות להכיר ברצון העליון המחיה אותם, וממילא לרנן ולהודות לקב”ה על חיים חן וחסד שחוננו בכל רגע ורגע.
כדי לזכות שיאיר הרצון בכל מה שקורה פה בעולם התחתון אחרי כל ריבוי ההשתלשלויות, צריכים להיות מקושרים לחכם וצדיק הדור המגלה ומאיר את הרצון עד למקומות הנמוכים ביותר…
ומדוע עניין זה הוא דק כחוט השערה? מפני שאותם מעשים שכל אחד מאיתנו עושה בכל יום – קם בבוקר ונוטל ידיו, רץ למקווה ולבית הכנסת, מתעטף בציצית ומניח תפילין, מתפלל ומברך וכן הלאה, ואחר כך ממשיך את יומו זה לעיסוקיו וזה ללימודו – כל התנועות שאדם עושה בכל יום יכולות להיות מאירות ומלאות בחיות, או שיכולות להיות חשוכות ונטולות חיות. מה ההבדל? חוט השערה! לתפוס את המחשבה אפילו כחוט השערה להיות קשורה ודבר שאני עושה עכשיו, למציאות ולא לדמיונות.
כשתהיה קשור למציאות, כשתהיה כאן במקום שאתה נמצא, אז תוכל להשיג את העובדה שאתה חי ופועל בחיות הבאה מהמקום הגבוה ביותר – ממקום הכתר! מאור הפנים! כי במקום שלך, שם מאיר האור הזה. אל תחשוב שהאושר נמצא במקום כזה או אחר. תפסיק להיות מאוכזב מעצמך כאילו אם היית במקום או במצב אחר רק אז היה טוב. הטוב נמצא כאן במקום שאתה נמצא – מלא כל הארץ כבודו – כאן, אתך עמך ואצלך!
כל פעולה מאירה ומלאה בחיות, רק תחשבו טוב!…
ואולי זה מרומז במה שאמר הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה: אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן. וההרגל הוא להדגיש המילה “אני” – שכשאני כאן הכל כאן, וזה מרמז על השכינה המכונה “אני” כידוע. אבל על פי הדברים הנ”ל, אפשר לומר שצריכים להדגיש את המילה “כאן”, שכשאני כאן הכל כאן – אם אני מחובר למציאות שאני חי בה ולא “בורח” לעבר או לעתיד או לדמיונות שהיה יכול להיות אחרת וכל כיוצא בזה, אז אני אתחבר לאור הרצון ואגלה שהכל כאן – כל מה שאני צריך בשביל תיקוני ובשביל חיותי נמצא כאן, עמי ואצלי.
אבל זה בתנאי שאני אהיה מחובר עם המציאות שלי כאן ועכשיו, כי אם אני לא כאן, מי כאן? אם אני לא כאן, אזי אין לי חיבור עם החיות האמיתית הנמצאת במקומי מכיוון שאיני במקומי, ודגש זה של המילה “כאן” עולה בד בבד עם הדגש הרגיל של המילה “אני”, כי כשאני כאן פירושו שהשכינה כאן, כי מלא כל הארץ כבודו וכו’. ולתקן כל זה, כאמור, זה תלוי בהתקשרות והתחברות לצדיק וחכם הדור, ובעיקר בלימוד ים חכמתו ולהקשיב היטב לרמזיו שמרמז בידיו – ששם מאירים המקיפים שלו שהם הם הארת הרצון העליון, עיין כל זאת בתורה “כי מרחמם” ויערב לך לעד.
אתם מוזמנים ליהנות ממאמרים נוספים בנושא צמיחה אישית בקישור הזה.