אחרי הצעד הראשון מגיע הפחד להמשיך וכך תהליך שלם יכול להיעצר. אבל אל תפחדו, כנסו פנימה ותגלו דברים נפלאים!
לקרב וגם להכניס
ידוע שהחסידות התחילה על ידי רבי ישראל הבעל שם טוב והרבה מהעניין שלה היה לקרב, כי באותן שנים הייתה חלוקה מאוד לא נעימה בין ציבור הלומדים שנחשבו לעלית העם, לבין עמי הארצות הפשוטים שבקושי התייחסו אליהם כיהודים, וממילא אפשר להגיד שמי שממשיך את זה, כלומר אלו שעוסקים בקירוב רחוקים, הם החסידים האמיתיים, ואילו כל אלו שאמנם נקראים ‘חסידים’ אבל הם סגורים בתוך עצמם, לא ממשיכים את דרכו של הבעל שם טוב.
ממילא, אפשר לחשוב שבמקומות שמקרבים בעלי תשובה שם יש חסידות, ואילו במקומות שלא מקרבים אין חסידות. אבל צריכים לשים לב לפרט קטן, שכל זה נכון וזה הכל טוב ויפה כשיש חברה חזקה ויציבה שמקרבת לתוכה את החלשים והרחוקים, אבל מה קורה כשכל החברה כבר מורכבת מחלשים ורחוקים? מי יקרב את מי, או מי ירחיק את מי?
כאשר נוצר מצב שכל מי שמתקרב מתקרב רק למי שלא מזמן התקרב בעצמו, ולא מנסה להתקרב הלאה פנימה, אזי התהליך של הקירוב נעצר ומתחיל להיות ערבוב גדול. לכן על כל אחד בנפרד לחפש דרכים להתקדם יותר פנימה, ולא להישאר תמיד רק בחברה של בעלי תשובה כמותו.
ואפשר לומר על זה משל: המחזירים בתשובה הם כמו שער לקדושה. באמת, הם אלו שנותנים לציבור פתח להיכנס על ידו פנימה. אבל מה שקורה כשהרוב נשארים בפתח ונעשה שם צפוף ודוחק ולחץ, וממילא נשמעת הקריאה כמו באוטובוס הצפוף: להיכנס פנימה! להיכנס פנימה!
אולי גם זה יעניין אתכם:
הקריאה הזו, היא הקריאה שאנו רוצים להביא במאמר זה. קריאה של חיבה לכל בעלי התשובה שהתקרבו, נכנסו אמה או שתיים אבל רבים מהם נשארו במבוא ומשם חלק גם נפלטו החוצה, לצערנו הרב, להם נקרא בקריאה של חיבה: היכנסו יותר פנימה! כבר עשיתם את המאמץ לחזור בתשובה, ויש מכם שממש קרעו את עצמם מכל מה שמוכר להם ועכשיו אתם נשארים רק בפתח, פוסחים על שני הסעיפים, לא כאן ולא כאן – כנסו פנימה יותר! אל תפחדו! עוד מאמץ קטן ותוכלו לגלות עולם מלא כל טוב של יהדות, תורה, דרך ארץ ועוד.
ובאמת, אפשר להסמיך את זה על המובא במסכת ברכות (דף ח), שמי שבא לבית הכנסת צריך להיכנס שיעור שני פתחים פנימה ולא להישאר סמוך לפתח, שבזה הוא מראה כאילו הוא רק מחכה לברוח מבית הכנסת. כך אדם שנכנס לבית הקדושה, צריך להמשיך יותר פנימה ולא להישאר בפתח, שהרי ממה נפשך, אם רצונו באמת לקבוע מקומו בבית הקדושה עליו להיכנס עמוק פנימה ולהתמקם שם היטב היטב.
זו קריאה של חיבה לכל בעלי התשובה שהתקרבו, נכנסו אמה או שתיים אבל רבים מהם נשארו במבוא ומשם חלק גם נפלטו החוצה, לצערנו הרב, לכן להם נקרא בקריאה של חיבה: היכנסו יותר פנימה!
לשמוח בלבושים החדשים
במעשה מחכם ותם, אחרי שהתם התנהג בדרכו בתמימות והכניע את קליפת עמלק בעניין השמח בחלקו, ואחרי זה עם הטענות של אשתו, ואחרי זה עם הליצנים שרצו לשים אותו ללעג ולקלס כדרכם, ואחרי כן הגיע ה’חכם’ שורש הקליפה אליו הביתה והתווכח אתו, ואז התם כבר ניצח והכניע אותו לגמרי כשאמר שהוא רואה שקשה יותר שיבוא החכם על שלו, שיהיה תמים ושמח בחלקו וכו’.
ואז הגיע הקריאה של המלך להעלות אותו למדרגה עליונה, ומיד קיבל מלבושים חדשים (שמצא בעגלה ששלח לו ראש המחוז) ואחרי כן גם קיבל חכמות ולשונות, כי לא נאה שלא יוכל לדבר עם המלך לפי דרכו שנוטה לעניין זה ומדבר חכמות ולשונות וכו’, עיין שם כל המעשה.
זאת קריאה לכולם, אל תישארו בחוץ!…
אפשר להשליך את זה על בעלי תשובה שהצליחו להיכנס פנימה לפלטין של מלך – אחרי שמתנהגים בתמימות שנים ארוכות בדרך של בעל תשובה, השם יתברך רוצה להריץ אותם מהבור, וממילא מלביש אותם במלבושים חדשים, חכמות ולשונות, כלומר שנותן להם הרגשה יותר דקה בדרך ההתנהגות של בן של מלך, וקצת מלבושי התנהגות ששייכים לעולם התורה, דהיינו נימוסים ששווים להם ולא התנהגות בוטה של בעל תשובה וכו’. וכל זה כדי שיוכלו להתייצב בין מלכים ‘מאן מלכי רבנן’, ויוכלו לשאת ולתת בדברי תורת רבינו הקדוש עם אותם אלה מרבנן שהן ‘מלכי’ בעניין רבינו ז”ל, היינו להתקרב לעניין של רבינו יותר על פי דרכם של אנשי שלומנו ולא יבושו במחיצתם, מחמת התנהגות שאינה תואמת את נימוסי המלכות וגם הם לא ידחו אותם מחמת זה.
כל זה חיזוק גדול לכל בעל תשובה, שידע שבוודאי הדבר החשוב ביותר הוא להתנהג בתמימות לפי מדרגתו במקום שהוא, אבל מצד שני שתמיד יכסוף להתקרב עוד ועוד לתלמידי חכמים העוסקים בדעת רבינו הקדוש, וממילא כשתהיה לו הזדמנות וקריאה מאת המלך, שלא יהיה סגור ו’תקוע’ בעניין שלו כבעל תשובה אלא ישמח ללכת הלאה וללבוש מלבושים חדשים, כמו התם ששמח במלבושים החדשים מאוד וגם הסכים ללמוד חכמות ולשונות וכדומה – הכל לכבוד המלך.
זה ממש ההבדל בין ללכת ישר לחיצוניות, היינו לנסות מיד להשתלב מבחינה חיצונית, שזה כמו להקדים אך החכמות והמלבושים לפנימיות, לבין ללכת קודם על העיקר שהוא תמימות ופנימיות העבודה, אבל לא לקוץ בגלל זה בעניינים חיצוניים, היינו מלבושי התנהגות ונימוסים ולשונות וכו’, כי אזי יישאר כל ימיו רצען במקום שיוכל להיות ‘מיניסטר על כל המיניסטריס’.
(הועתק ונערך מתוך הספר “באמצע הדרך”)
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!