לתת זה בגנים שלנו, ופרעה יודע את זה ומנצל זאת לתרמית הגדולה שהפכה לשעבוד של עם שלם!
בשבוע זה מתחילים את ספר שמות, החומש השני מתוך חמישה חומשי תורה. חומש זה עוסק בשעבוד בני ישראל במצרים, גאולתם ממצרים ויציאתם ממצרים, קבלת התורה, והקמת המשכן.
פרשת השבוע היא פרשת שמות. התורה מספרת על התחלת השעבוד של בני ישראל במצרים. מלך חדש קם במצרים, שאינו יודע (ולדעה אחרת: עושה את עצמו כאינו יודע) מיוסף ותרומתו למדינת מצרים. הוא לא רואה בעין יפה את ההתרבות הטבעית של העם היהודי בארצו והוא מפתח חרדה קיומית מאפשרות של מהפכה. דמיונות וחרדות עולים על ליבם של המצרים, שהנה, היהודים הולכים להשתלט על מצרים ולגרש אותם מארצם. מכירים את הפרנויה הזו “השתלטות היהודים”? זה לא חדש, זה כבר היה במצרים העתיקה.
הבעיה, שבחסות הפחדים הם מחליטים שצריך להצר את צעדיהם של העם היהודי ולהגביל אותו פיזית ונפשית. פרעה מזמין את ה’קבינט המדיני’ במצרים לישיבה דחופה. בואו נראה את הדברים בלשון הכתוב:
“ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל. ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים”… (שמות א, ח-יז).
רדיפות, שעבוד באמצעות בנייה מאסיבית של ערי מסכנות (אוצרות) ובהמשך עבודות קשות בשדה, ולאחר מכן התאכזרות שאין כמותה לצוות למיילדות להרוג את הבנים. איך כל זה התחיל, איך הביא פרעה עם שלם לדיכוי כה קשה ואכזרי?
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא מוותרים על אף יהודי – פרשת ויחי
חכמינו מלמדים שפרעה בא והציע בצורה ידידותית: בואו חברים ונשקיע במאמץ לאומי לטובת כולנו, יש לנו הזדמנות נדירה להשקעה, בניית ערים חדשות, אנו זקוקים לעזרתכם להגשים את החלום. פרעה נטל סל ומגרפה והתחיל לעבוד בעצמו, עם ישראל – לתת זה הרי בגנים שלו, נענו לקריאה ועבדו אתו עד שעות הערב. בערב באו נוגשי פרעה וספרו את מכסת העבודה וקבעו: זוהי המכסה שעליכם להספיק מדי יום! כך התחיל השעבוד. מי שלא עמד בהספק היומי, רע ומר היה חלקו – צליפות מגלב אכזריות, מנעו מהם להתרחץ ושאר עונשים אכזריים שהמצרים רדפו אותם, כמתואר בהרחבה בפרשה ובמדרשים. היחידים שניצלו מהשעבוד היו בני שבט לוי שמיאנו מלכתחילה, הם ידעו שפרעה אכזרי ומאחורי האחווה מסתתרת כוונה שקרית, אך שאר השבטים התפתו והפכו לעבדים ללא תמורה. כך המצרים נהגו בלי בושה.
לאחר שנות עינוי קשות ואכזריות “ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב” (שם, ב, כג, כד). שוועת בני ישראל עולה אל הקב”ה והוא מכין לעמו את הישועה.
משה רבנו, בן שבט לוי, נולד ומחוסר אפשרות להחזיקו בבית בעקבות גזירת פרעה להשליך כל בן ליאור, הושם ביאור בתוך תיבת סוף. אחותו מרים הנביאה ניצבת מרחוק על שפת היאור מצפה לנס שיציל אותו, והנס הגיע. בתיה בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור וראתה את משה והצילה אותו כשהיא מוסרת אותו לטיפולו של אחותו, שכאמור עמדה שם, והיא העבירה את משה לטיפולו המסור של אמו יולדתו!
בני שבט לוי שמיאנו מלכתחילה, הם ידעו שפרעה אכזרי ומאחורי האחווה מסתתרת כוונה שקרית, אך שאר השבטים התפתו והפכו לעבדים ללא תמורה. כך המצרים נהגו בלי בושה.
לאחר שמשה גדל מעט הוא נלקח לבית פרעה וגדל אצלו. כאשר בגר הוא יצא לאחיו והתבונן בכאב בסבלותם, הוא ראה מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הסתכל כאן וכאן וראה שאין איש, הוא היכה את המצרי והטמינו בחול, למחרת הוא יצא שוב וראה שני עברים ניצים, דתן ואבירם, רבים ביניהם. משה מוכיח את המכה: “למה תכה רעך”?! המכה משיב לו: “מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי” (שם ב, יד), הניצים דתן ואבירם הלכו והלשינו לפרעה על הריגת המצרי ופרעה ביקש להרוג את משה. משה ברח למדין, שם הוא פגש את בנות יתרו כהן מדין עומדות על שפת הבאר ומנסות לשאוב מים להשקות את צאנם, אולם לאחר שאביהן יתרו הגיע למסקנה שאין ממש בעבודה זרה, הוא פרש מכהונתו ככומר ואנשי המקום החרימו אותו ואת בנותיו. משה רואה את מצוקת בנותיו ומושיע אותן ומשקה את צאנן, יתרו מזמין את משה לביתו ומציע לו את צפורה בתו למשה, ומשה רועה את צאן יתרו חותנו.
הבורא בחר במשה להושיע את עם ישראל. עוד טרם נולד כבר התנבאה מרים אחותו שהוא עתיד להושיע ולגאול את עם ישראל, אולם עם עליית שוועתם של בני ישראל מן העבודה, ומשה הנוהג בצאן ברחמים, וראוי להיות מנהיג רחמן, עתה השעה כשרה לכך.
אחד הימים בעת שמשה רועה את צאן יתרו חותנו במדבר, הוא רואה תופעה על-טבעית: סנה – עץ קוצני, בוער באש והסנה איננו אוכל, משה תמה למראה פלאי זה, “ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה? וירא ה’ כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני וגו’, ויאמר ה’ ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ויאמר משה אל האלוקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים. ויאמר כי אהיה עמך וגו’ ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח, ויחר אף ה’ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו” וגו’ (שם, ג א-יב; דיג-יד).
בסופו של דבר, לאחר משא ומתן ארוך בן שבעת ימים שבו משה ממאן ללכת בשליחותו להוציא את עם ישראל, הטיעון האחרון המשכנע שהכריע את הכף היה: “הנה אהרן אחיך הלוי וגם הנה יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו” (שם) ואז משה יוצא לשליחותו יחד עם אהרן.
משה אכן מבצע את השליחות, הוא מגיע לבני ישראל ומבשר להם על בוא הגאולה, העם מאמין למשה ושמח שהשם פוקד את עמו, אך כאשר משה מגיע לפרעה ומבקש ממנו לאפשר לעם ישראל לצאת ממצרים ולעבוד את הבורא, פרעה מסרב ואומר: “מי ה’ אשר אשמע בקולו וגם את ישראל לא אשלח”. בעזות מצח הוא אומר למשה: “למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם וגו’, כי נרפים הם על כן הם אומרים לכה נזבחה לאלוקינו, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר” (שם ה, ד, ח-ט), לא רק שפרעה לא הוציא את עם ישראל ממצרים, להיפך הוא החמיר את תנאי העבודה, מנע מהם את אספקת חומרי הבניה ודרש מהם לעמוד בכל התנאים כאילו הוא עדיין מספק את חומרי הבנייה. דתן ואבירם אותם אלו שהלשינו על משה לפרעה באו לקראת משה והתריסו כנגדו: “ויאמרו אליהם ירא ה’ עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה…” (שם ה, כא), דתן ואבירם טוענים כנגד משה, בשביל מה כל השליחות הזאת, רק נהיה גרוע יותר, אתם רק מזיקים לעם היהודי! משה מזדעזע מהדברים והוא שב אל הקב”ה ואומר לו: “ה’ למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך”? (שם, כב-כג).
כאן הכל התחיל – מעמד הסנה הבוער
בואו נסכם את הפרשה היפה והמרתקת ונתבונן בדברים: פרעה בא במרמה לעם היהודי ומשכנע אותם להצטרף אליו לעבודה ובכך הוא הופך אותם לעבדים. משה ממאן ימים ארוכים לקבל על עצמו את השליחות להוציא את עם ישראל ממצרים. מה פשר המשא ומתן של משה עם הקב”ה עד שמשה השתכנע לקבל על עצמו את השליחות? ומה באמת ההסבר בכך שלאחר שמשה הגיע לפרעה בשליחות השם דווקא אז המצב נהיה יותר גרוע?
מבאר רבי נתן: בניגוד למקובל לחשוב שיש רק או אמת או שקר. ישנם רמות רבות של שקר ושל אמת. לשקר אופנים רבים ומגוונים וכך גם לאמת. לא ניתן להבין עד היכן השקר מתיימר להציג את עצמו כאמת, אך הנה לנו דוגמה מהפרשה: פרעה, סמל השקר שרימה את עם ישראל ושעבד אותם בחינם ללא כל תמורה, כאשר משה בא אליו בשליחות של הבורא שיאפשר לעמו לצאת ממצרים, הוא אומר למשה ואהרן: “למה תפריעו את העם ממעשיו… תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר”, מדגיש רבי נתן: ראו איזו חוצפה, פרעה הרשע מעסיק את עם ישראל בחינם, ללא כל תמורה, וכאשר מבקשים ממנו להוציא את עם ישראל לעבוד את השם הוא מגיב: “אל ישעו בדברי שקר” כאילו שמעשיו הם האמת הגמורה, כאילו זה לגיטימי לשעבד עם שלם בחינם ללא כל תמורה ולענות אותו, וכאשר הם מבקשים לעבוד את השם הוא טוען “אל ישעו בדברי שקר”. היש שקר יותר גדול מזה?!
הנה רמה נוספת של שקר: דתן ואבירם היו אנשי שקר, אך זו כבר רמה שונה של שקר, שקר ‘עדין’ יותר… בטענתם למשה: “ירא ה’ עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו” – הם מנסים להציג את עצמם כאילו הם, מחרחרי ריב שהלשינו לפרעה על משה, הם אלו שבאמת דואגים לעם היהודי ואילו משה ואהרן מזיקים לעם היהודי.
אך גם לאמת פנים רבות, ויש לאמת רמות רבות, רמה מעל רמה עד אינסוף, אמת פשוטה ואמת עמוקה יותר, לעתים ישנה אמת שנראית אמת, אולם, היא עדיין אינה האמת המוחלטת והאמיתית. וזה מה שקרה בפרשתנו כאשר השם מבקש ממשה שהוא איש אמת ללכת ולגאול את עם ישראל, משה ממאן ואומר להשם: “שלח נא ביד תשלח”, הזוהר מלמד: שטענת משה הייתה כיוון שהוא ידע שהגאולה לא תהיה שלמה ועם ישראל עתידים לחטוא ולצאת לגלות, אם כן, מה התועלת ומה הרחמים לגאלם אם בסוף הם שוב יגלו? משה בענוותנותו תלה זאת אישית בעצמו ואמר “מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל”, אך השם לימד אותו ש”יש אמת ויש אמת”, אמנם דברי משה הם אמת, אך זה עדיין לא האמת של הקב”ה.
רבי נתן מסכם: ועל כן אף על פי שאתה רואה בהאמת שלך שישראל לא ישמעו אליך וירגיזו אותי ואותך כמה פעמים, וגם עתה ממאן פרעה לשלוח את ישראל והוסיף עוד להכביד העבודה מאוד מאוד, וגם דתן ואבירם יצאו נצבים וכו’, שבשביל כל זה לא רצית בתחילה לילך בשליחותי וגם עתה אתה צועק ‘למה זה שלחתני’ וכו’, אף על פי כן אתה מוכרח לבטל דעתך נגדי ולילך בשליחותי, כי אף על פי כן תפעל ותועיל ותצליח הרבה בשליחותך, כי סוף כל סוף תוציאם ממצרים ביד רמה ותיתן התורה לישראל. ומה שיהיה אחר כך אין לך להרהר בזה, כי כל מה שתגמור לטובת ישראל אינה נאבד לעולם” (על פי ליקוטי הלכות, הלכות ריבית ה ל-לב).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.