אבדן דרך. זה קורה פתאום! כשמרגישים מרוקנים ואבודים ולא יודעים מה לעשות. לא משנה מה קורה, אל תאבדו עשתונות! לכו באמונה תמימה, כך תינצלו מעבודה זרה. זה המסר של פרשת השבוע כי תישא!
פרשת השבוע היא פרשת ‘כי תישא’. בפרשה זו אנו קוראים על “חטא העגל”. רק תקופה קצרה קודם לכן במתן תורה עם ישראל היו כמו הכלה של הקדוש-ברוך-הוא – פסגת הקשר עם הבורא, וארבעים יום אחר כך, שוד ושבר! עם ישראל פנה עורף לקב”ה וחטא בחטא החמור ביותר: “וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו” (שמות לב א).
כל מי שקורא את סיפור חטא העגל נדהם ומתפלא: היתכן?! לאחר שהם ראו בעיניהם ניסים וגבורות כאלו שהשם הוציא אותם ממצרים באותות ובמופתים נוראים, הם עצמם נכחו במעמד הר סיני וראו בעיניהם כיצד השם מדבר איתם מתוך האש, כל מי שהיה במעמד זה זכה לרוח הקודש ולמדרגות נשגבות למעלה מהשגת בן אנוש, וארבעים יום בלבד לאחר מכן הם נפלו לתהום עמוק כל כך – חטא עבודה זרה?! להמיר אלוקים אמיתי בעגל זהב, כיצד ניתן להבין את המעשה הזה?!
אולי גם זה יעניין אתכם:
בגדים, הגיע הזמן לדבר על זה – תצווה
וכך מלמד רבי נתן: בואו נתבונן במקרה עצמו ונבין היכן הייתה הטעות העיקרית שלהם שגרמה להם להתדרדר לחטא החמור:
עיקר הטעות שלהם, מלמד רבי נתן, הייתה העובדה שהם לא השתדלו לחפש את הקדושה של משה רבנו עליו השלום בעצמו. אם היו מתבוננים כראוי בגדולת משה ומתבוננים בטובות שהוא עשה עמם, החל מגילוי אלוקות שהחל בארץ מצרים בעשרת המכות – הניסים הנפלאים שמשה חולל לעיניהם, כמסופר בהרחבה בפרשת וארא ובפרשת בא – עד ליציאת מצרים ביד רמה, בקריעת ים סוף וירידת המן, ואשר הגיע לשיא ההתגלות האלוקית במעמד מתן תורה, שהשם הוריד להם תורה בהתגלות גלויה וניסית כל כך.
אם הם היו מתבוננים בכך, שעיקר כל מה שמשה עשה בשבילם היה כדי לגלות להם את הבורא, לברר את נשמתם, לזכך אותם ולתקן אותם כפי שאכן היה באמת, ללא ספק הם היו מבקשים ומחפשים את רוח הקודש שלו עוד ועוד, להזדכך ולהיטהר. הם היו מבינים שמשה נעלם מעיניהם כדי שהם יעמיקו לחפש אותו ואת קדושתו, ושמשה עלה למרום כדי להמשיך להם את שאר מצוות התורה בקדושה גדולה, כדי שיגיעו לשלמות רוחנית שאין שלמות גבוהה ממנה, ואז הם היו עומדים על עמדם ולא מוותרים. הם לא היו מגיעים למסקנה אווילית לחפש להם ריגושים אחרים כפי שהם ביקשו: “אלוהים אשר ילכו לפנינו”.
כל מי שקורא את סיפור חטא העגל נדהם ומתפלא: היתכן?! לאחר שהם ראו בעיניהם ניסים וגבורות כאלו שהשם הוציא אותם ממצרים באותות ובמופתים נוראים – ליפול לחטא הכי נורא של עבודה זרה?!?…
במקרה כזה, הם היו נוהגים כתלמידו המובהק של משה, יהושע. התורה מעידה ש”יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל” (שמות לג יא). רבותינו מלמדים שיהושע עמד אצל ההר והמתין שם למשה רבו והיה תולה עיניו למרום ומצפה רק שיחזור ויתגלה אליו. אם כל עם ישראל היו נוהגים כך, משה אכן היה בא ומלמד את כולם ומאיר בכולם את אור התורה כולה.
אך בעוונות הרבים, עם ישראל לא נזהרו בזה ונכשלו עמוקות בחטא חמור זה שבעקבותיו נמשכים כל החורבנות וכל הגלויות. לאחר שבמעמד הר סיני עם ישראל זכו להפשיט מעליהם את זוהמת הנחש, לאחר חטא העגל שבה הזוהמה והתלבשה בהם. זוהמה זו היא כידוע מקור כל הכפירות והחטאים, והם הגורמים לכל החורבנות והגלויות. הנה כי כן, חטא העגל הוא החטא המסובב בסופו של דבר את כל החורבנות והגלויות ממנה אנו סובלים עד ימינו אנו.
צריך לשאת עיניים למרום ולהאמין שמשה יחזור, לא לוותר!…
ומה כל זה קשור אלינו?
כאשר נתבונן בעוצם החסד שזכינו לקבל את התורה, כל אחד ואחת מאתנו זכה/זכתה לחוות את קדושת התורה, את העונג הרוחני הפנימי שבעשיית כל מצווה. אבל גם לנו קורה לפעמים ש”אנחנו מאבדים את עצמנו ומרגישים שכביכול הקדוש-ברוך-הוא התרחק מאתנו, כביכול הצדיק שהאיר בנו הארה רוחנית התרחק מאתנו ונעלם לנו”. כביכול איננו זוכים לטעום עוד את הטעם המתוק של הקדושה. אז אנו מרגישים בדיוק כמו עם ישראל בשעה הקשה הזאת שהם עמדו אובדי עצות וחיפשו את עצמם.
הבה חלילה לא נטעה בטעות החמורה שהם טעו, לא נחפש את עצמנו בעגל זהב חלול ומרוקן. בואו נזכיר לעצמנו את כל הקדושות שזכינו לקבל ולהישאר נחושים לעמוד על עמדנו, כמו יהושע שהתורה מעידה עליו “לא ימיש מתוך האוהל”. נמשיך לקוות ולייחל למשהו אחד: “מתי נשוב ונזכה לאור האלוקי שטעמנו בהתחלה”.
לא נאבד עשתונות. לא נוותר! לא נחפש ריגושים שטותיים חדשים, “אלוהים אשר ילכו לפנינו”, רק בגלל ש”לא ידענו מה היה לו”. אדרבה, “לא ידענו מה היה לו” זו סיבה לשוב ולחפש לבקש ולהתחנן. והלוואי שנזכה!
(על פי ליקוטי הלכות, שלוחין ה)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.