אין מקום מושלם

אל תחפשו מקום מושלם, אין דבר כזה! מה כן לחפש? את היציבות והאיזון כך שתרגישו בבית בעולם היהודי המסורתי בלי להרגיש רגשי נחיתות!…

כמה נפלא השלום! היה מאוד טוב אילו המצב בעם ישראל היה כזה, שכל אדם היה “מרגיש בבית” בכל בית כנסת שהוא. זה אפשרי, אם נהיה חזקים ברוחנו ולא נחכה שאלו הנמצאים שם יתנו לנו להרגיש בבית, אלא נרגיש בבית כי זה בית השם! כמובן שאנחנו מצידנו מחויבים לכבד את המקום ואת הכללים והמנהגים, אבל מצד שני לא צריכים לחכות לתשומת לב מיוחדת כי לא בכל מקום זה אפשרי. כמובן שאם כולם לא יהיו נחמדים זה קשה מאוד ואין סיבה ללכת למקום כזה. אבל כל עוד שיש שם גם כמה אנשים טובים, מה אכפת לנו מאלו שלא יודעים להסביר פנים?

זה נושא שבעלי תשובה צריכים להתפכח בו ולהבין שאין מקום מושלם, ואין עולם נקי מאנשים לא נעימים או קשים או אפילו בעלי רוע לב, כי עולם מושלם יהיה רק לעתיד לבוא. ממילא בכל בית כנסת ובכל מקום שתלך יש את כל סוגי האנשים – ‘ציבור’ ראשי תיבות: צדיקים, רשעים, בינוניים (כשזה כתוב בכתיב חסר ‘צבר’). השאלה, באיזו מסגרת נמצאים אותם ‘צדיקים, בינוניים, רשעים’? ככל שזה במסגרת שיותר קרובה לאמת, לעבודת השם, לתורה וכו’ – זה עדיף, כי ממה נפשך אני אצטרך להתמודד גם עם שקר, אז שיהיה לפחות כמה שיותר קרוב לשורש ולאמת.

עצה טובה היא, שכאשר קשה לאדם למצוא בית כנסת שהוא נהנה שם, הוא צריך להגיד לעצמו שבית כנסת לא אמור לענות לו על הציפיות החברתיות שלו בשלמות. אלא, בית כנסת צריך להיות מקום שבו אפשר לענות קדיש וקדושה ושלא יפריעו לו להתפלל בכוונה כרצונו, וכל זמן שלא מתנגדים לו ולא משתיקים אותו וגם יש שם מניין, זה מה שהוא צריך. ובינתיים, ישקיע תפילות למצוא מקום אמיתי של אנשים כרוחו כדי להתקבץ בו באהבה.

ויחד עם זאת, כאשר משתדלים להרגיש בבית בעולם היהודי המסורתי בלי להרגיש נחיתות, צריך גם להתחשב בדרך ארץ ובצורת התנהגות שמקובלים באותו מקום ולהיות מספיק רגישים, שלא לעשות דברים מקוממים או מגוחכים שמיד יתנו לך את הכותרת של יצור מוזר…

לדוגמה: סיפר לי אחד, שכאשר הוא התחתן הוא גר בשכונת “מאה שערים” והיה לו את המעיל המוזהב, ה’קאפטין’ הנהוג שם, אבל לא היה לו שטריימל, לכן הלך בשבת לבית הכנסת עם הקאפטין ועם כובע… למזלו הטוב היה שם אחד עם רגישות ואהבת ישראל שפנה אליו בעדינות והסביר לו בשקט שזה לא הולך ביחד המעיל המוזהב עם כובע, ואם אין לו עדיין שטריימל עדיף לבוא בלי כובע או שילבש ‘בעקעטשע’ [שחור], כי אחרת הוא נראה מוזר וזה יכול לגרום לו לאי נעימות.

אולי גם זה יעניין אתכם:

אנשים אחים אנחנו

עם מי ועם מה להזדהות?

ברסלב לכולם

להיות פשוט זה תענוג

הדרך הישנה והטובה

הדף הזה מגן עלי

יהדות פשוטה – בסיס איתן

בעניינים, לא בעננים

כלים ואורות

באמצע הדרך

אידישקייט ספרדי

נגענו כאן בנקודה לא נעימה שגובלות בהתעסקות בחיצוניות ממש, אבל מה לעשות שגם זה חלק מהמערכת שאנחנו חיים בה והכל הוא צורך על מנת שנוכל, בסופו של דבר, להתחבר עם הדבר הכללי שנקרא ‘אידישקייט’ שיש לו גם את הסממנים החיצוניים.

וכאן יש להדגיש שהשימוש במושג ‘אידישקייט’ כולל את כל מנהגי היהדות המסורים בכל העדות, אלא שכמו שאומרים “באידיש זה נשמע יותר טוב” – יש משהו במושג הזה שמעביר מסר עמוק ואין מילה אחרת שכוללת כל כך הרבה בתוכה. בברסלב יש למי שמוצאו אשכנזי עבודה קלה יותר למצוא את ה’אידישקייט’ במסורת ולהתחבר אתו, כי יש את כל נוסחאות התפילה המקובלות  מדור לדור,  ואת לשון האידיש שיש בה כזה חן נפלא, אבל זה בכלל לא מחייב את מי שהוא ספרדי במקור, ויש לו מטבע הדברים הרבה יותר הזדהות עם סגנון של יהדות מסורתי ספרדי, כגון הניגונים המוכרים מהילדות, סוגי המאכלים, מנהגים, תלמידי חכמים אהובים ועוד – הוא לא צריך חלילה לשנות ממה שהוא אוהב ונמשך אליו, אלא צריך לעשות את אותה העבודה של הזדהות כלפי השורשים שלו, ולהדבק באלה שאוחזים בתורה ויראת שמים במסורת המקובלת אצלו. אמנם גם הוא, אם כספרדי הוא יפתח בוז והתנגדות כלפי החברה החרדית האשכנזית, בצדק או שלא בצדק, גם הוא יאבד את הטובה שיש באותם צדיקים ויראי שמים שישנם שם, שבגלל הניתוק שלו מהם הוא לעולם לא יפגוש אותם ולא יוכל לקבל מהם.

הכלל שצריך להוביל אותנו הוא – שעם ישראל הוא עם של יראת שמים, תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים, מנהגים עתיקים שיסודם בהררי קודש וכן הלאה, וכל אחד שהתעוררה בו הנקודה היהודית והוא התחיל לחזור בתשובה, צריך ביחד עם ההסתגלות לקיום המצוות, שמירת שבת, לימוד התורה, ההתבודדות – גם לעבוד על הנקודה שהוא יהיה מחובר נפשית, במקום הנמוך, החברתי, ההשתייכותי, לאלה מישראל שמעולם לא עברו במסלול הנורא שהוא עבר, בחיי הפקרות וחילוניות ומחשבה גויית וכדומה, אלא גדלו בתוך היהדות החמה, שמהם יוכל לקבל את האווירה והדברים הדקים שלא כתובים בשום מקום, אבל הם חלק מהמבנה של יהודי.

כאשר משתדלים להרגיש בבית בעולם היהודי המסורתי בלי להרגיש נחיתות, צריך גם להתחשב בדרך ארץ ובצורת התנהגות שמקובלים באותו מקום ולהיות מספיק רגישים, שלא לעשות דברים מקוממים או מגוחכים שמיד יתנו לך את הכותרת של יצור מוזר…

לבושו של אדם כבודו

ומכיוון שכבר הוזכר העניין של חיצוניות ולבושים, אביא ממה שמצאתי בספר קדושת יום טוב (פרשת תולדות) בעניין וזו לשונו:

“…הנה באמת עיקר עבודת האדם בדרכי השם יתברך היא בלב, כי רחמנא ליבא בעי (סנהדרין ק”ו ע”ב), אכן צריך לעבודת הלב התעוררות האיברים החיצונים, כדי שעל ידם יתעוררו האיברים הפנימים בתשוקתם לעשות רצון הבורא יתברך שמו בלב טהור. והתעוררות החיצונית היא על ידי מה שהאדם מתנהג עצמו בכל עניינים על פי התורה הקדושה, הן בתואר פרצוף פנים שיהיה על פי חוקי התורה והמצווה, ובענייני המלבושים אשר ילבשם בם שיהיה נעשים הכל כמנהג ישראל, ולהגביר ימין על השמאל כדרך אבותינו הקדושים שהיה מלבושם מימין על שמאל. וכבר ידוע אשר היה מרגלא בפומיה דאבא מורי זצוללה”ה לומר בכל עת בכוונת הכתוב (שופטים יז, יא) “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”, היינו בענייני המלבושים שיאמרו לך על ימין שצריך להיות על השמאל, אתה מצווה לשמוע מהם, כי הוא ממצוות התורה הקדושה והוא בכלל לאו ד’לא תסור’ שיתנהג בכל עניינים כמו שצווה לנו מפי חכמינו ז”ל.

“ואם יאמר האומר: מאין נדע כי הוא זה המלבושים צריכים להיות כך וכך על פי התורה, והלא לא מצינו בתורה צורתם ותוארם, ואפשר זה הדרך הוא על פי התורה כמנהג אשר הוא נוהג בו? אף אתה אמור לו: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו שעיקר הוא לאחוז בדרכי אבות, אבותינו ואבות אבותינו שנודע להם בוודאי שכך הוא דרכה של תורה, וכל ההולך בדרכי אבות הקב”ה מסייע לו בזכות אבות (ב”ר פע”ו ד)”. עד כאן לשונו.

וכן מובא בליקוטי הלכות (הלכות תפלה ד): “…דרכי המחקרים והפילוסופים אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים …והולכים בדרכי העובדי כוכבים ובמנהגיהם ומכריחים את עצמם ומרגילים את עצמם בכל עת ללכת בדרכיהם ובמנהגיהם דייקא הן בענייני הדירות וכלים ובמלבושיהם ובכל תנועותיהם כמפורסם, אשר התורה הקדושה הזהירנו על זה (ויקרא יח) “ובחוקותיהם לא תלכו”, שאסור להתדמות להם בשום דבר, כמבואר בשולחן ערוך”. ע”כ.

היסוד כאן הוא – שבעל תשובה צריך יציבות והוא צריך לבחור עם מה להזדהות גם מבחינה חברתית וחיצונית, ואף שהעיקר הוא להזדהות עם תכנים פנימיים, אמוניים, מוסריים וכדומה, אבל המציאות (שכוללת הרבה מאוד את האישה והילדים) לא מסתפקת בכך. הראיה היא שהרבה בעלי תשובה, עשר או עשרים שנה אחרי שהתחילו את התהליך, ‘תקועים’ בהרבה אופנים, בגלל שהם לא מתאמצים להמשיך הלאה ולהזדהות עוד יותר ויותר עם ההגדרה היהודית שלהם, שאם הכל היה בסדר ולא הייתה הגלות החילונית, ההגדרה והזהות שלהם הייתה המשך ישיר למסורת האבות, אבל לצערנו זה נקטע ונכנס משהו זר, ועכשיו צריכים לעשות מאמץ ולדלג על הקטע הזר ולהתחבר שוב למה שאני באמת – יהודי בכל רמ”ח ושס”ה, כולל החיצוניות וכולל עוד אינסוף פרטית שמציירים ציור של ‘יהודי’ – זו השאיפה.

בעל תשובה צריך למצוא את האיזון והיציבות ולבחור עם מה להזדהות גם מבחינה חברתית וחיצונית!….

תרנגול (י)הודי

רבינו הקדוש סיפר משל לדרך שבה הצדיק מרפא את נשמות ישראל מחולי הנפש והגלות, וזה תוכן המשל כמו שמובא בכתבי הרב שמואל הורוביץ זצ”ל:

“פַּעַם אַחַת בֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְשִׁיגָּעוֹן שֶׁהוּא עוֹף הַנִּקְרָא הִינְדִיק, וְצָרִיךְ לֵישֵׁב עָרֹם  תַּחַת הַשֻּׁולְחָן וְלִגְרֹר חֲתִיכוֹת לֶחֶם וַעֲצָמוֹת כְּמוֹ הִינְדִיק. וְכָל הָרוֹפְאִים נוֹאֲשׁוּ מִלַּעֲזֹור לוֹ וּלְרַפְּאוֹתוֹ מִזֶּה, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה בְּצַעַר גָּדוֹל מִזֶּה. עַד שֶׁבָּא חָכָם אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְרַפְּאוֹתוֹ, וְהִפְשִׁיט גַּם כֵּן אֶת עַצְמוֹ עָרֹום וַיֵּשֶׁב תַּחַת הַשֻּׁולְחָן אֵצֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ הַנַּ”ל, וְגַם כֵּן גָּרַר פֵּרוּרִים וַעֲצָמוֹת. וּשְׁאָלוֹ בֶּן הַמֶּלֶךְ: מִי אַתָּה וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? וְהֵשִׁיב לוֹ: וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הִינְדִיק, אָמַר לוֹ: אֲנִי גַּם כֵּן הִינְדִיק.

“וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד כָּךְ אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ רְגִילִים זֶה עִם זֶה. וְאָז רָמַז הֶחָכָם וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם כְּתֹונֶת, וְאָמַר הֶחָכָם הָהִינְדִיק לְהַבֶּן מֶלֶךְ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִינְדִיק אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ עִם כְּתֹונֶת? יְכוֹלִים לִהְיוֹת לָבוּשׁ כְּתֹונֶת וְאַף עַל פִּי כֵן יְהֵא הִינְדִיק, וְלָבְשׁוּ שְׁנֵיהֶם הַכְּתֹונֶת. וְאַחַר אֵיזֶה זְמַן רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מִכְנָסַיִים. וְאָמַר לוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ”ל: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁעִם מִכְנָסַיִים לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִינְדִיק וְכוּ’ עַד שֶׁלָּבְשׁוּ הַמִכְנָסַיִים, וְכֵן עִם שְׁאָר הַבְּגָדִים.

וְאַחַר כָּךְ רָמַז וְהִשְׁלִיכוּ לָהֶם מַאַכְלֵי אָדָם מֵהַשֻּׁולְחָן וְאָמַר לוֹ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאִם אוֹכְלִים מַאֲכָלִים טוֹבִים כְּבָר לֹא נִקְרָאִים הִינְדִיק? אֶפְשַׁר לֶאֱכֹל וּלְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הִינְדִיק, וְאָכְלוּ. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִינְדִיק מֻוכְרָח לִהְיוֹת דַּוְוקָא תַּחַת הַשֻּׁולְחָן, יְכוֹלִים לִהְיוֹת הִינְדִיק וְלִהְיוֹת אֵצֶל הַשֻּׁולְחָן.

“וְכֵן הִתְנַהֵג עִמּוֹ עַד שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי. וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן לַמְּבִינִים (אָמַר הַמַּעְתִּיק [הלא הוא הרב שמואל הורוביץ ז”ל]: יְכוֹלִים לוֹמַר שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הֲלֹא הוּא הִינְדִיק מְלֻובָּשׁ בְּחָומְרִיּוּת וְכוּ’. וּבְדֶרֶךְ זֶה יְכוֹלִים מְעַט מְעַט לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁנִּכְנָסִים לְגַמְרֵי. וְכֵן בְּהִתְקָרְבוּת אֲנָשִׁים עַל דֶּרֶךְ זֶה. וְדַי לְחַכִּימָא)”.

רואים במשל הזה שרפואת השיגעון וחולי הנפש של הגלות, לא נעשית על ידי שמטפלים בעצם השיגעון, אלא דווקא על ידי שמטפלים בפרטים מפרטים שונים שנראים חיצוניים, שכך המטופל לא חושד שרוצים לקחת לו את ה’השקפה’ שלו, כי כביכול אומרים לו: אתה יכול להישאר בדיוק מה שאתה, רק תדע שאם תלבש כך וכך זה לא סותר את מה שאתה וכן הלאה.

ובאמת, לא התחלת הטיפול בלבד היא בחיצוניות אלא אף ההמשך, כמו שרואים – שהחכם המשיך הלאה בטיפול בהתנהגות חיצונית, ובאמת על פי דרכי הפנימיות והחסידות, זה ברור, שכל נקודה שמתקנים היא תמיד רק לבוש לנקודה פנימית וגם כשנכנסים יותר ויותר פנימה ולדקויות, תמיד יש את הלבוש החיצוני של הנקודה היותר פנימית.

וכעין זה תראה בתורה כ”ה, שכאשר עולים במדרגה אזי הפנימיות של המדרגה שמתקנים עולה ונעשית לבוש למדרגה שמעליה, וזו לשונו: “וְדַע שֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁווִין זֶה לָזֶה. כִּי כָּל הַנְּשָׁמוֹת הֵם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְזֶה מַלְבּוּשׁ לָזֶה. וּפְנִימִית שֶׁל תַּחְתּוֹן נַעֲשֶֹה לְבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן. נִמְצָא, כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לַעֲלוֹת מִמַּדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, אֲזַי הוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק הָאָדָם הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוֹלֵךְ וְנֶעְתָּק לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּמַדְרֵגָה אַחַת. וְאֵינוֹ נֶעְתָּק מֵהָאָדָם הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ, וְהַחִיצוֹנִיּוּת נִשְׁאָר. וְגַם הָאָדָם שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, אֵינוֹ נֶעְתָּק וְעוֹלֶה, אֶלָּא הַפְּנִימִיּוּת. וְהַפְּנִימִיּוּת שֶׁל הַתַּחְתּוֹן, נַעֲשֶֹה חִיצוֹנִיּוּת לְחִיצוֹנִיּוּת עֶלְיוֹן”.

ולענייננו, הנקודה הפנימית באמת היא כל כך מופשטת שאי אפשר להגדיר אותה בלי לבוש, וממילא לדבר על ‘אמת’ פנימית שנקייה ממלבושים זה מופרך מעיקרו. כלומר – מבחינה חשיבתית ומצד החוויה אין שום ‘אני’ אמיתי. האני הוא אוסף של דעות וחוויות שאספתי כל ימי חיי, ממילא אני צריך להחליט מה מרכיב אותי – אילו דעות ואילו שאיפות – הכל חיצוני לעומת הנקודה הפנימית שהיא עצם הנשמה שבה אין תפיסה בשכל ולבוש מאחר והיא אלוקית.

גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!