כל אחד חייב לקרב בני אדם לבורא, אבל איך נדע את מי לקרב ואת מי אסור לקרב? התשובה בפרשת השבוע ויקהל!
פרשת השבוע היא פרשת ויקהל. בפרשה, משה הקהיל את העם כדי ללמד אותם על תרומת ומלאכת המשכן, אולם לפני כן הזהיר אותם על שמירת שבת: “ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה’, כל העושה בו מלאכה יומת. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת” (שמות לה, ב-ג).
שתי תמיהות בפרשה: הראשונה, מה הקשר בין אזהרת שבת למלאכת המשכן? שנית, אם אסור לעשות שום מלאכה בשבת, מדוע צריך לציין שאסור להבעיר אש בשבת? חכמינו אמרו: “הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר, שאינו דוחה את השבת” (רש”י). על הצורך לציין בנפרד איסור להבעיר בשבת, חכמינו לימדו שיש סוברים שהבערה נחשבת לאיסור אך אינה נחשבת עם שאר המלאכות הגמורות, ויש הסוברים שהיא נמנית בנפרד כדי ללמד על הכלל כולו שעל כל מלאכה ישנו חיוב בנפרד (“יש אומרים ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת”, סנהדרין לה ב).
כך או כך, אנו יודעים שאין שום מצווה שדוחה שבת למעט מצוות שזמנן קבוע, כמו למשל ברית מילה. התורה קבעה שמצוותה ביום השמיני ללידת בן זכר, לא משנה באיזה יום בשבוע יחול היום השמיני ולכן מלים גם בשבת. אולם מלאכת המשכן איננה מלאכה התלויה בזמן, למה שנחשוב שצריך לחלל את השבת לצורך הקמתה, מדוע אם כן היה צורך להזהיר שאינה דוחה שבת?
אולי גם זה יעניין אתכם:
כדי להבין את הדברים נלמד רעיון נפלא השופך אור על הפרשה שלנו:
“לכל אדם מישראל יש חובה לקרב בני אדם לבורא, לא משנה מי. לכל אחד יש נקודה טובה משלו להעניק לזולתו שבו הוא יכול לקרב את האחר לבורא. כאשר אדם מקרב בני אדם לבורא הוא בונה “היכל הקודש”, ‘קודש’ מתייחס לכך שבני אדם מתקרבים לקדושה וליראה שלמה. ‘היכל’ מתייחס לכבוד, כמו בפסוק: “ובהיכלו כולו אומר כבוד” (תהלים כט), הבורא מתכבד כאשר רחוקים מתקרבים אליו.
עם זאת, כאשר אדם מקרב יתכן חלילה שהרע של אלו המתקרבים יאחז בו ויפיל אותו ממדרגתו, העצה לכך היא, שהאדם ישפוט את מעשיו היטב ויכלה את הרע שלו עצמו, על ידי זה ליבו יהיה מולהב להשם, הלהב הזה שורף ומכלה את הרע של אלו שהוא מקרב שלא יתאחז בו. תהליך זה שבו באמצעות המשפט מכלים את כוח הרע זהה לשמירת שבת, שבה כידוע מתבטל הרע הנאחז בששת ימי המעשה (כמוזכר בזוהר: ‘את שבתותי תשמורו’, ‘דא עיגולא ורבועא דלגו’. תרגום: ‘העיגול שבתוך הריבוע’, הסבר בפסקה הבאה) (ליקוטי מוהר”ן ח”א נט).
הסבר: ההשוואה לשמירת שבת היא על פי דברי הזוהר: ‘את שבתותי תשמורו’, ‘שבתותי’ – דא ‘עגולא ורבועא דלגו’ (תרגום: שבת היא העגול והריבוע שבתוכו). על ידי העיגול והריבוע שבתוכו נכלים כוחות הרע והשבת נשמרת בקדושתה. רבי נחמן משווה את העיגול לכסא כמו בפסוק ‘וראש עגול לכסא’ (מלכים א י), וכסא כידוע מבטא כבוד כפי שנאמר: ‘כסא כבוד’. הריבוע מושווה למשפט שהאדם שופט את עצמו כמו בפסוק: ‘רבוע יהיה כפול’ הנאמר בחושן המשפט (שמות כח).
מלאכת המשכן איננה מלאכה התלויה בזמן, אז למה שנחשוב שצריך לחלל את השבת לצורך הקמתה, ומדוע היה צורך להזהיר שאינה דוחה שבת?
על פי האמור, מבאר רבי נתן את הנאמר בפרשה באופן נפלא: מלאכת בניין המשכן וכליו זהה במהותה לקירוב בני אדם לבורא. כפי שעל ידי הקמת המשכן, המבנה הפיזי שעיקרו היה בשביל ה’היכל’ שלפני הכפורת ששם הארון, שרתה שכינה. כך גם ברוחניות נבנה ‘היכל הקודש’ על ידי שמשה קירב את כולם והחזירם בתשובה והתגלה כבוד השם בעולם.
לכן לא היה עולה על הדעת שהשבת תידחה בשביל להקים את המשכן, כי כפי שעל ידי השבת מתבטל הרע, כך גם על ידי מלאכת המשכן. לכן משה הזהירם תחילה על שמירת שבת, ללמדם שמלאכת המשכן אינה דוחה את השבת. זאת אומרת, הכוח שיש בבניית המשכן לכלות את הרע מקורו דווקא בשמירת שבת, על ידי שביתה ממלאכה, משום שהשביתה בשבת מסמלת ביטול מוחלט אל אור האין סוף ששם תכלית המנוחה והשביתה.
להבין את הדברים טוב יותר נוסיף הסבר:
כל העבודה שלנו בעולם היא לברר בירורים. הטוב והרע מעורבים יחד, עלינו להכניע את הרע ולברר את הטוב מתוכו, בכך אנו מתקנים את הבריאה כולה. זו הסיבה שעובדים בששת ימי השבוע, כדי לברר בירורים. בכל מעשה, בכל מלאכה ובכל משא ומתן יש בירורים. אולם זוהי העבודה של ששת ימי החול, לפני שבת, כדי שבשבת תהיה שביתה מוחלטת ללא שום בירורים. השלב הסופי קורה בערב שבת, כפי שהאר”י הקדוש מסביר – שזה הסוד שנוהגים לרחוץ במים חמים בערב שבת כדי לשרוף ולכלות את הרע שנאחז בששת ימי החול.
כעת נוכל להבין היטב. נכון שהבניין של המשכן הוא בירור נפלא שמברר ומכלה את הרע, בדומה לשבת שבה הרע מתבטל, ובכל זאת השבת גבוהה ממנו. הכוח הנפלא שיש בבניית המשכן לברר ולבטל את הרע מקורו בקדושה של השבת, בביטול הנפלא של השבת שהכל שובת לחלוטין, ללא שום בירורים, גם לא בירורים של קדושה כמו בניית המשכן, אלא אך ורק שביתה מוחלטת, קדושה וטהרה.
העצה לכך היא שהאדם ישפוט את מעשיו היטב ויכלה את הרע שלו עצמו!
שוב כעת לשאלה שהבאנו בפתיחת המאמר, אם התורה אסרה בשבת את כל המלאכות מדוע היא צריכה לציין במפורש את מלאכת ההבערה? לפי ההסבר של רבי נתן הדברים מאירים באור נפלא: הבירור והתיקון של כל המלאכות הוא באמצעות אש המשפט ששורף ומכלה את הרע, ולכן התורה מדגישה: “לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת”, אין לנו אפשרות בכוח אש המשפט לברר בירורים בשבת, גם לא בירורים של קדושה כמו עבודת המשכן, כמו בניית ‘היכל הקודש’ שנעשה על ידי אש המשפט, אינה דוחה שבת. להיפך, השביתה בשבת היא זו שמביאה את היכולת לעסוק בששת ימי החול בבירורים של קדושה – מלאכת המשכן.
רבי נתן מוסיף, שהזוהר מלמד שצדיק האמת הוא בחינת ‘שבת’, כפי שהחבורה הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי אמרו לו: “אנת הוא שבת דכולהו יומי” (תרגום: אתה הוא השבת של כל הימים). למעשה, העבודה הזאת לקרב בני אדם לבורא הינה מורכבת וקשה ביותר. מי יכול להעיד על עצמו שהוא זכה כראוי לאש ה’משפט’ – לשפוט את עצמו כראוי עד שבכוחו לכלות את הרע שנאחז בעצמו, כל שכן באחרים. בנוסף, רבי נחמן לימד שיש בני אדם שאסור לקרב אותם כלל, שאין די בכוח של אש המשפט לכלות את הרע שלהם, ומכיוון שכך, קשה לדעת מתי ניתן לעסוק בזה ואת מי לקרב ואת מי אסור לקרב.
ומכיוון שלא ניתן לדעת לבד איך ומתי ואת מי לקרב, לימד רבי נתן, שאין שום אפשרות לדעת כיצד לנהוג בעניין זה, ואם בכל עניין חובה להתפלל כדי לדעת כיצד לנהוג, כל שכן בעניין זה שבו תלויים כל העולמות.
לכן, עיקר הבניין של ‘היכל הקודש’ הוא על ידי צדיק האמת. רק בכוחו של הצדיק שהוא בחינת ‘שבת’, שהוא מזוכך לחלוטין כמו שביתה בשבת שהיא ביטול מוחלט לאור האין סוף, השכינה שובתת אז ואינה מבררת בירורים ואז יש ביטול מוחלט של הקליפות, רק בכוחו ניתן לקרב בני אדם, ולבנות את המשכן את ‘היכל הקודש’ כראוי.
(על פי ליקוטי הלכות, תערובות ה, ה)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.