שתי מילים שהן שני כוחות שונים ומנוגדים שמיזוגם יעזור לנו להבין איך אלוקים נוכח על כוכב הלכת בו אנו חיים וכיצד הם משפיעים עלינו!
הידיעה שמיזוגם של כוחות קוטביים ושונים (כמו ספירות חסד וגבורה) נחוץ לקיום הבריאה, עשויה לסייע לנו להבין כיצד נוכח הבורא על כוכב הלכת הארצי והגס הזה.
עיקרון הקיום היסודי ביותר הוא שהבורא נוכח בבריאה כולה, מהנשגבה שברמות ועד לרמה השפלה ביותר. מצד אחד, ככל שהרמה שאליה מגיע האדם גבוהה יותר, כך גדול הוא גילוי האלוקות שהוא חווה, וכך תתעצם המשיכה שלו לרוחניות.
ברמות קיום נמוכות יותר, לעומת זאת, הולכת שכינת האלוקים ונעלמת. ברמה הנמוכה ביותר, נראה כאילו, חלילה, הוא לא קיים כלל.
השאלה הנשאלת היא: בהתחשב בחומריות ובגסות העולם שאנו חיים בו, כיצד יכולים בני אדם לקוות אפילו לחוות את נוכחות הבורא?
אולי גם זה יעניין אתכם:
וכך מלמד רבי נחמן:
קיים מישור שבו גילוי גדולתו של בורא עולם הוא כה נשגב עד שאנחנו לא מסוגלים אפילו להתחיל להבין אותו. זוהי הרמה של: איה מקום כבודו? – שאפילו הצדיקים לא יכולים לרדת לחקר “מקום כבודו”, מכיוון שככל שהם מטפסים כלפי מעלה כך מיטיבים להבין כמה גדול הבורא לעומת חוסר החשיבות שלהם-עצמם. הם נותרים עם השאלה “איה?”.
בקוטב השני, מצויים הגרועים שבחוטאים, הרחוקים כל כך מרוחניות, עד שנראה כאילו אין להם כל קשר עם האלוקים. כיצד יוכלו אפילו להתחיל לבקש אותו? כדי להתקדם עליהם להבין שמוראו של הבורא ורחמיו העצומים עושים את כל הדרך מהגבוהה שברמות עד עולם החומר הזה. בדרך זו מקיים הבורא את עולמו ומלוא כל הארץ כבודו! (ישעיה ו, ג). מכאן נובע, שלמרות גדולתו הנוראה של האינסוף אפשר תמיד למצוא אותו, שהרי הוא נמצא בכל מקום.
בכל דור קיים צדיק גדול שמבין את שני המושגים הללו: “איה?” ו”מלוא!”. הוא מראה לאלה הנוטים לרוחניות, שלא משנה כמה כבר השיגו – טרם החלו להבין את מהותו של האלוקים האינסופי.
בכל דור קיים צדיק גדול שמבין את שני המושגים הללו: “איה?” ו”מלוא!”. הוא מראה לאלה הנוטים לרוחניות, שלא משנה כמה כבר השיגו – טרם החלו להבין את מהותו של האלוקים האינסופי. בו בזמן, הוא יכול להראות לאדם המרוחק ביותר מהרוחניות, שאלוקים עומד שם, בדיוק לידו, ושאפשר לגשת אליו בכל שעה. (על פי ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ז:ז).
אם כן, מושגי “איה?” ו”מלוא!” מייצגים את שני הקטבים המנוגדים של הספקטרום. האחד מציין מצב מתמיד של ערגה ושאלה: מתי אגיע אל היעד שלי? לאחר, לעומת זאת, אופייניות תחושות חוסר יכולת למצוא את האלוקים ושל אי כדאיות להתקרב אל הקדושה, כך שקיים צורך “להראות” לו שמלוא כל הארץ כבודו!
מצד אחד “איה?” ומצד שני “מלוא!” שמייצגים את שני הקטבים על הספקטרום…
מבחינה הגיונית נראה כאילו לא יוכלו השניים לחיות בדו-קיום לעולם. על פני השטח נראה שמי שנוטה לרוחניות מרוחק מהחומריות, מי שבאופיו הוא חומרני אינו תר אחרי הרוחני. ובכל זאת, מאלף לשים לב שכל אדם חווה קצוות אלו בחיי היומיום.
לעתים קרובות אנחנו מתנדנדים בין תקווה לייאוש, אנחנו גם מודעים להשלכות המחשבה ש”הגענו” או של התפישה המיואשת שאין כל אפשרות לפתוח דף חדש.
דעת היא “הגשר” בין שני הקטבים הללו. בדעת אפשר תמיד למצוא את האלוקים – ולא משנה איפה נהיה. אפילו בתהום תחתיות אפשר להתעודד מקרבת הבורא אלינו, אך להיות מודעים, באותו זמן ממש, למרחק ממנו.
הצדיק הוא מי שדעתו מושלמת ולכן הוא מסוגל להיאחז בשני הקצוות הללו ולטוות אותם יחדיו, כשהוא רואה אותם כאחד. מעבריו בין העולם העליון לתחתון טבעיים בדיוק כמו לעבור מחדר לחדר.
מכיוון שהצדיק איחד את שני הניגודים בתוך עצמו הוא יכול להאיר את הדעת של כל אחד, כדי שמי שימלא אחר הדרכותיו יוכל לגלות את הבורא ברמה שלו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
